אור הרמב"ם

כתב המהרש"ל (שלמה לוריא, ים של שלמה, הקדמה לבבא קמא, באמצע ד"ה אף): "אבל מצאתי בתשובת הרא"ש שכתב שהאיש ר' משה בר מיימון גדול היה מאוד בכל החכמות; מ"מ כשהוא חולק עם ר"ת ור"י - שלא לשמוע אליו, אלא לילך אחרי בעלי התוספות. כי קבלה בידו שר"ת ור"י הצרפתים היו גדולים בחכמה ובמניין יותר מן הרמב"ם."

וכעין זה כתב בשו"ת חוות יאיר (חיים יאיר בכרך, שו"ת חוות יאיר, סי' קצ"ב): 

"שקבלה בידינו שחכמי צרפת - המה בעלי תוס' - היו מופלגים וגדולים יותר מהרמב"ם."

ועוד כתב אהרון אלפנדרי (יד אהרון על טור חו"מ, סי' ג' בהגהות הב"י בשם מהר"ם מטיוולי. הובאו דבריו ביד מלאכי, ח"ב, כללי הרמב"ם, כלל כ"ח) שאין לפסוק כרמב"ם במקום שהתוס' חולקים עליו, דרבים נינהו.

1) כיצד עלינו להתייחס לטענות אלה? 2) מה הטענות הללו מספרות לנו על מחבריהם, בפרט הרא"ש?

3) האם זה מוכיח שהכמרים של יידישקייט אף פעם לא התחילו להבין את גדולתו של הרמב"ם?

4) מדוע הם מחויבים לשמות ולא לתוכן? 5) האם דברי הרא"ש לעיל מוכיחים כי ההחלטה של ​​יוסף קארו לראות את הרא"ש כשווה להרמב"ם (והרי"ף) מוכיחה שקארו הוא טיפש ברברי גדול עוד יותר מכפי שחשבנו עד עכשיו?