הרצון הוא אבי היכולת
בשמות (לו, ב) נאמר כך: "וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל בְּצַלְאֵל וְאֶל אָהֳלִיאָב וְאֶל כָּל אִישׁ חֲכַם לֵב אֲשֶׁר נָתַן יְיָ חָכְמָה בְּלִבּוֹ כֹּל אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ לְקָרְבָה אֶל הַמְּלָאכָה לַעֲשֹׂת אֹתָהּ", ושם תרגם אונקלוס: "כֹּל אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ" – "כָּל דְּאִתְרְעִי לִבֵּיהּ", כלומר כל מי שליבו רצה "לְקָרְבָה אֶל הַמְּלָאכָה לַעֲשֹׂת אֹתָהּ". ויש בפסוק הזה מסר חשוב מאד לעבודת ה' ולהצלחת האדם בכל תחום בחיים: לא די בכישרון שה' העניק לאדם, לא די בשכל האנושי הנפלא והמופלא שה' העניק לאדם כדי להיות אדם, הוי אומר: כדי להגיע להישגים רוחניים ולהתרומם מעלה מִדרגת הבהמה לעבר דרגת המלאכים – נדרש גם רצון עז ואדיר להמריא לעבר אותם מקומות רוחניים נעלים ונשׂגבים.
86 צפיות
אני חושב שלומדים עניין גדול בדומה מתחילת ספר שמואל. הספר נפתח בסיפור חנה העקרה שה' נעתר לתת לה "זרע אנשים". בתפילתה היא נודרת שהיא תקדיש אותו לה' כל ימי חייו. וכך: ויזכרה ה'. כך, לאחר שהנער גדל הוא מגיע להיכל לעלי. נשאלת השאלה: ומה אם הנער לא ירצה לעבוד את ה'? הרי בסופו של דבר זוהי בחירה שלו. הוא לא מחוייב מצד עצמו לנדר של אמא שלו. לכאן נכנס פרק ב: וילך אלקנה הרמתה אל ביתו, והנער היה משרת את ה' את פני (בהשגחת) עלי הכהן. הכתוב אפילו מדגיש את הניגודיות בין שמואל לבני עלי בכמה מקומות: ובני עלי בני בליעל לא ידעו את ה'... ותהי חטאת הנערים גדולה מאוד.. ושמואל משרת את פני ה' נער חגור אפוד בד, ועוד. בא לומר לך: גם אם אמא שלך מקדישה אותך לה' לפני שנולדת, או שאביך הוא הכהן הגדול, לא יעזור הדבר ואין זו הבטחה לכלום. בקצרה רושם המצודות דוד על פסוק יח: 'ולא למד ממעשיהם'. כך גם רד"ק על הפסוק ועוד שלל מפרשים.