אור הרמב"ם

הכלל הראשון והמרכזי בדיני חציצה לטבילה הוא זה: כל דבר החוצץ, כגון: בצק, זפת, טיט, גלד שעל המכה (דהיינו גלד שמכסה פצע מוגלתי לא סתם גלד), דם שנדבק לבשר ועוד, אם הייתה האשה מקפידה עליו להסירו בחיי היום-יום – לא עלתה לה טבילה, ואפילו שכמות הדבר החוצץ הינה קטנה ביותר (ובעניין זה ראו סוף הלכות מקוות ספ"א). ודרך אגב, סתם לכלוך שתחת הציפורן ואפילו ציפורן מדולדלת אינם בגדר דברים שחוצצים לטבילה (שם ב, יג).

כמו כן, עזרא תיקן שהאשה תחפוף את שערה בחמין לפני הטבילה (שם ב, טז–יח).

האשה טובלת כשהיא עומדת וידיה רפויות מעט לפנים או כמי שמניקה את בנה (שם, א, י).

על האשה לטבול פעם אחת בלבד וכפסק רבנו שם (א, י): "והטובל פעמיים במקווה, הרי זה מגונה". ברם, הואיל והבלניות כבר שובשו על-ידי האורתודוקסים אין להתעקש על-כך.

ובכן, אם אשה מקפידה לרחוץ גופה ולחפוף ראשה לפני הטבילה אין לה צורך בהלכות נוספות, והיא יכולה להסתפק בהלכות הללו שצירפתי לעיל, ולטבול במקווה בליל שמיני כידוע.

ועוד בעניין זה ראו נא: "הפסק טהרה וספירת שבעה נקיים".