וזאת לאור פסיקת חז"ל והרמב"ם בעניינים אלה בהלכות מאכלות אסורות פרק יז:
"הלוקח כלי תשמיש סעודה מן הגויים, מכלי מתכות וכלי זכוכית--דברים שלא נשתמש בהן כל עיקר--מטבילן במי מקוה, ואחר כך יהיו מותרין לאכול בהן ולשתות [...]
טבילה זו שמטבילין כלי הסעודה הנלקחין מן הגויים, ואחר כך יותרו לאכילה ושתייה--אינה לעניין טומאה וטהרה, אלא מדברי סופרים. [...]
ולא חייבו בטבילה זו, אלא כלי מתכות של סעודה הנלקחין מן הגויים; אבל השואל מן הגויים, או שמישכן הגוי אצלו כלי מתכות--מדיח או מרתיח או מלבן, ואינו צריך להטביל. וכן אם לקח כלי עץ או כלי אבנים--מדיח או מרתיח, ואינו צריך להטביל. וכן כלי חרס החדשים, אינו צריך להטביל; אבל השוועין באבר, הרי הן ככלי מתכות וצריכין טבילה".
כמו כן, אם השואל או הממושכן פטור מלהטביל, כל-שכן מי שקנה מיהודי שקנה מגוי.
כמו כן, בכל מקום שאינך יודע בוודאות מי בעל הכלי -- אין להחמיר, כי ספק דרבנן להקל.
ולפי דעתי יהודי שקנה מגוי על-מנת למכור אינו צריך להטביל, כי ברור שבהלכה דובר כאשר היהודי קונה מן הגוי לשימושו האישי ולא לשימוש מסחרי, ואין להחמיר בדרבנן, וכל-שכן בגזרה קלושה מאד, שהרי ניתן לתת לגוי במתנה ולקחת ממנו בהשאלה והגזרה מתייתרת.
לא מצאתי בהלכות רבנו שיש לברך על טבילת כלים.
ואצרף שאלה שנשאלתי בפוסט אחר בעניין זה:
ברגע שבעל חנות יהודי קנה את הכלי ואני קניתי מיהודי, הכלי כבר אינו חייב בטבילה?
והשבתי שם כך:
נכון מאד.
וזאת לאור פסיקת חז"ל והרמב"ם בעניינים אלה בהלכות מאכלות אסורות פרק יז:
"הלוקח כלי תשמיש סעודה מן הגויים, מכלי מתכות וכלי זכוכית--דברים שלא נשתמש בהן כל עיקר--מטבילן במי מקוה, ואחר כך יהיו מותרין לאכול בהן ולשתות [...]
טבילה זו שמטבילין כלי הסעודה הנלקחין מן הגויים, ואחר כך יותרו לאכילה ושתייה--אינה לעניין טומאה וטהרה, אלא מדברי סופרים. [...]
ולא חייבו בטבילה זו, אלא כלי מתכות של סעודה הנלקחין מן הגויים; אבל השואל מן הגויים, או שמישכן הגוי אצלו כלי מתכות--מדיח או מרתיח או מלבן, ואינו צריך להטביל. וכן אם לקח כלי עץ או כלי אבנים--מדיח או מרתיח, ואינו צריך להטביל. וכן כלי חרס החדשים, אינו צריך להטביל; אבל השוועין באבר, הרי הן ככלי מתכות וצריכין טבילה".
כמו כן, אם השואל או הממושכן פטור מלהטביל, כל-שכן מי שקנה מיהודי שקנה מגוי.
כמו כן, בכל מקום שאינך יודע בוודאות מי בעל הכלי -- אין להחמיר, כי ספק דרבנן להקל.
ולפי דעתי יהודי שקנה מגוי על-מנת למכור אינו צריך להטביל, כי ברור שבהלכה דובר כאשר היהודי קונה מן הגוי לשימושו האישי ולא לשימוש מסחרי, ואין להחמיר בדרבנן, וכל-שכן בגזרה קלושה מאד, שהרי ניתן לתת לגוי במתנה ולקחת ממנו בהשאלה והגזרה מתייתרת.