אור הרמב"ם

שלום הרב אדיר, בחלק ב' של מורה הנבוכים, פרק יח', עונה רמב"ם לפילוסופים על טענת 'קדמות העולם', שאחת ההוכחות שלהם היא שלא יתכן כי האלוהים 'יצא מן הכוח אל הפועל', ולכן לא ייתכן שברא את העולם (חידוש):

"הדרך הראשון הוא שהזכירו שמחייבנו לפי מחשבתם שהאלוה יצא מן הכוח אל הפועל אם היה פועל בעת מסוים ואינו פועל בעת אחר.

וסתירת קושיא זו פשוטה מאוד והוא, שאין הדבר הזה חיובי אלא בכל מורכב מחומר בעל אפשרות וצורה, שהוא בלי ספק כל זמן שיפעל אותו הגוף בצורתו אחר שלא עשה, הרי שהיה בו דבר בכוח ויצא אל הפועל, והכרחי שיהא לו מוציא, כי הקדמה זו לא הוכחה אלא מבעלי החומר. אבל מה שאינו גוף ואין לו חומר , אין בעצמו אפשרות כלל, וכל מה שיש לו הוא בפועל תמיד, ואין זה חיובי בו , ואינו נמנע בו שיפעל בעת מסוים ולא יפעל בעת אחר, ולא יהא זה שינוי ביחס לנבדל, ולא יציאה מן הכוח אל הפועל.

ולאחר מכן מביא רמב"ם הוכחה לדבריו מ'השכל הפועל' שגם הוא לפעמים פועל ולפעמים לא, וגם הפילוסופים מודים שהוא 'נבדל'.

ואני לא מצליח להבין את תשובתו.

האם בעצם אומר כאן רמב"ם בלשון אחרת, שלא ניתן להסיק דבר מפעולות האדם אל פעולות האלוהים,

וזה שאדם שפועל 'יוצא מן הכח אל הפועל', לא אומר שכשאלוהים פועל הוא 'יוצא מן הכוח אל הפועל'?

שהרי שכל האדם לא יכול להבין את המשפט: "וכל מה שיש לו הוא בפועל תמיד, ואין זה חיובי בו , ואינו נמנע בו שיפעל בעת מסוים ולא יפעל בעת אחר, ולא יהא זה שינוי ביחס לנבדל, ולא יציאה מן הכוח אל הפועל"

אם כן,

מה בעצם הטעם בדיון ב'מדעי האלוהות'?

שהרי בעצם, בשורה התחתונה, השכל האנושי לא יכול לעסוק באלוהים, כי אין לו את ההשגה ב'נבדל'.

כלומר, 'שלילת התארים' היא בעצם הדבר היחיד שניתן לומר על אלוהים - רק מה לא, ואין לנו שום יכולת לומר 'מה כן'.

ואם כן, אין כאן תשובה לפילוסופים, אלא אמירה עקרונית שדוחה כל ניסיון של קושיה פילוסופית,

בגלל שאין לנו יכולת והשגה באלוהים.

והאמת היא, ששאלה זו מצטרפת לשאלות קודמות שלי כאן בפורום,

שעניינן אחד:

אני לא מצליח להבין כיצד מיישב רמב"ם את הסתירה בין פילוסופיה לאמונה,

שהרי לדוגמה, אם אלוהים מעניש או נותן שכר - הרי הוא 'פועל', הוא 'יוצא מן הכוח אל הפועל'.

זה מצד הפילוסופיה הרי בלתי מתקבל על הדעת, אבל מצד האמונה זה מעקרי האמונה!

אז בא רמב"ם ואומר שלא ניתן להבין את דרכי פעולתו של אלוהים - בסדר,

אבל בזה הוא לא יישב את הסתירה, הוא פשוט דחה את הפילוסופיה וקיבל את האמונה.

כאילו אמר: בשכלו של האדם לא מתקבל על הדעת שאלוהים מעניש ונותן שכר, או שהוא ברא את העולם, שהרי אלו הם 'פעולות', ולא ייתכן שאלוהים 'פועל' באותו האופן בו אנו מבינים מושג זה -

אז אתה לא מבין, אז מה?

עליך לדחות את שכלך בגלל שיש לנו אמונה ועיקרי אמונה. עליך לקבל את העובדה ש'הנבדל' יכול לפעול בזמן מסויים ולא לפעול בזמן אחר -

ואין זה יציאה מן הכוח אל הפועל.

(והרי אין כלל משמעות למושג 'זמן' כשמדברים על אלוהים! כלומר לא ניתן בכלל לדבר אודותיו!)

אז למה לנסות ולהבין, ולדבר על אלוהים, ו'לחקור' אודותיו? זה חסר פשר!

האם תוכל להאיר את עיניי בעניין?