זמנן ומטרתן של ברכות השחר
נשאלתי על זמני אמירתן של ברכות השחר. ובכן, מדברי רבנו בתשובה עולה, שלכתחילה יש לברך אותן סמוך לפעולות ולתנועות שבגינן הן נתקנו, וכֹה דברי רבנו בתשובה (סימן פג):
"אין מברכין ברכה אלא בשעתה בזמן חיובה. כי הברכות הללו לא תקנו חכמים חובה לאמרם כאמירת שמונה-עשרה ברכות שלתפילה, אלא הן נתקנו על פעולות ותנועות, ואין טעם לאמרן בבית-הכנסת ברבים בהעדר התנועות והפעולות הללו".
וכן פוסק רבנו בהלכות תפילה (ז, ז–ט):
"שמונה עשרה ברכות אלו אין להן סדר, אלא מברך כל אחת מהן על דבר שהברכה בשבילו בשעתו, כיצד? הרי שחגר חגורו והוא על מיטתו – מברך 'אוזר ישראל בגבורה', שמע קול התרנגול – מברך 'הנותן לשכווי בינה'. וכל ברכה מהן שלא נתחייב בה אינו מברך אותה, כיצד? לן בכסותו – אינו מברך כשעומד 'מלביש ערומים', הלך יחף – אינו מברך 'שעשה לי כל צרכי'. ביום הכיפורים ובתשעה באב, שאין שם רחיצה, אינו מברך 'על נטילת ידיים' ולא 'המעביר שינה מעיניי'. אם לא נכנס לבית הַכְסֵא אינו מברך 'אשר יצר את האדם'. וכן בשאר ברכות אלו. נהגו העם ברוב ערינו לברך ברכות אלו כולן זו אחר זו בבית-הכנסת, בין נתחייבו בהן, בין לא נתחייבו בהן. וטעות היא, ואין ראוי לעשות כן. ולא יברך אדם ברכה אלא אם כן נתחייב בה".
נמצא, שלכתחילה יש לברך את ברכות השחר סמוך לזמן חיובן, ברם, מהמשך תשובתו של רבנו שם עולה, שאם איחר את אמירתן הן אינן בגדר ברכה לבטלה, וכֹה דברי רבנו:
"ואף-על-פי שתקנתן להיאמר סמוך לאותן התנועות והפעולות, הרי אם נתאחרו ונאמרו בבית-הכנסת אינן ברכה לבטלה על הרוב, ואף-על-פי שאפשר שיהיו לפעמים ברכה לבטלה, כגון שיברך 'המעביר שינה' ביום תשעה-באב או ביום-הכפורים, שאין שם רחיצת פנים, וכיו"ב".
נראה אפוא, שאין לברך ברכות השחר אם לא בירך אותן בעת עשיית הפעולה או התנועה, אך אם בירך אין ברכתו לבטלה, וכמו שאומר קאפח בספר אהבה (עמ' קפ): "והנראה לי בדעת רבנו, בעניין סידור הברכות בבית-הכנסת בזמן שנתחייבו בהן, אין ראוי לעשות כן, דלכתחילה יברך כל ברכה בשעת חיובה". וברור שאם לא נתחייבו בברכות כלל הרי שהן לבטלה.
ונֹאמר משהו גם על הרעיון שעומד מאחורי הברכות הללו, נראה לי כי מטרתן שהאדם, מיד בפקיחתו את עיניו, ייזכר בבורא-עולם, ויהיה זה הצעד הראשון לכך שכל יומו יתנהל תוך זכירת הבורא יתעלה בכל אשר יפנה ויעשה. ובמלים אחרות, חז"ל רתמו את הפעולות והתנועות הראשונות של האדם בתחילת יומו, כדי לחנכו וללַמְּדו לזכור את בורא-עולם בכל עיתותיו.
והזמן הסמוך לשעת השינה בלילה וכן הזמן הסמוך לשעת יקיצת האדם, הינם זמנים יקרים מאד לדעת רבנו בעבודת האדם השלם את בוראו, שהרי כך כותב רבנו במורה (עמ' תז):
"אבל בעת בדידותך לבדך בלי אף אחד, ובעת התעוררך על מיטתך, היזהר והישמר מלהפנות את המחשבה באותם העיתים היקרים בשום דבר אחֵר פרט לאותה העבודה השׂכלית, והיא ההִתקרבות לפני ה' וההימצאות לפניו על הדרך האמיתית אשר הודעתיך, לא על דרך ההתפעלויות הדמיוניות [כהוזי ההזיות הנבערים שנדמה להם שהם צדיקים וחסידים]".
רק תיקון קטן מחילה:
זה לא בהלכות ברכות ז, ז–ט, אלא בהלכות תפילה וברכת כהנים פרק ז, הלכות ז–ט.