דין פירות על ענפים הפולשים - לעניין קטיפתם ללא רשות
שלום רב מורנו,
הנני מתקשה להבין דעת רבנו הרמב"ם בעניין פירות התלויים בענפי עץ אשר פולשים לשטח ביתו, בשעה שכל גזעו מצוי בשטח שכנו (בצמוד לגדר) היינו האם נדרש לבקש רשות השכן ע"מ לקטפם.
מצד אחד, בהלכות ביכורים ב' יא':
נתן לו חבירו רשות להבריך בתוך שלו אפילו לשעה הרי זה מביא בכורים ואם היה האילן סמוך למצר חבירו או נוטה לשדה חבירו אף על פי שחייב להרחיק הרי זה מביא ממנו וקורא שעל מנת כן הנחיל יהושע את הארץ.
ונראה לי מכאן שהקרקע אינה קונה, שכן בעל הגזע מביאם כביכורים וקורא את הפסוקים.
מאידך,
מהלכות שכנים י' ח' אני מבין שלנפלש יש רשות לקצוץ:
מי שהיתה שדה חבירו נטועה גפנים או שאר אילנות ובא הוא לנטוע בתוך שדהו גפנים בצד גפנים או אילנות בצד אילנות צריך להרחיק ארבע אמות במה דברים אמורים בארץ ישראל אבל בחוצה לארץ מרחיק בין גפנים לגפנים שתי אמות ובין גפנים לשאר אילנות או בין אילנות לאילנות ארבע אמות בכל מקום היה גדר בינתיים זה סומך לגדר וזה סומך לגדר בכ"מ מי שהיה אילן חבירו נוטה לתוך שדהו קוצץ כמלא מרדע על גבי המחרישה ובחרוב ובשקמה קוצץ כל הנוטה עד שיהיה שקול כנגד המצר וכן אם היה נוטה על בית השלחין של חבירו או על בית האילן קוצץ את כל הנוטה עד שיהיה שקול כנגד המצר.
וכן בהלכות שכנים ד' ט' להבנתי על אף שהגזע יונק רק משטחו, השכן העליון לוקט רק עד היכן שידו מגעת - ולא נפסק שכל הפירות שייכים לו . ואף נכתב בסוף ההלכה שבמצב של על המצר - חולקין.
שתי גנות זו על גב זו והירק בינתיים בגובה עובי הארץ שביניהם כל שהעליון יכול לפשוט את ידו וליטול אותו מעיקרו הרי הוא שלו ובלבד שלא יאנוס את עצמו והשאר של תחתון היה מגיע לנופו ואינו מגיע לעיקרו לא יטול העליון ואם נטל אין מוציאין אותו מידו אבל האילן העומד על המצר אע"פ שהוא נוטה לתוך שדה אחת מהן הרי שניהם חולקין בפירותיו.
נא דעתך בסוגיה
שלום וברכה,
איני מבין את השאלה ולא את הקושי, בהלכה הראשונה שהעתקת מדובר כאשר בעל הקרקע נותן לו רשות להבריך את הענף בתוך הקרקע שלו, והואיל ונתן לו רשות, לעניין ביכורים הקרקע נחשבת כשל בעל הענף הזה שהוברך בקרקע.