שאלה
שלום,
הבנתי מהאתר שהכי חשוב זה ענייני המחשבה וכו'.
לפי זה מדוע יש מצוות כמו תפילין, ארבעת המינים וכדומה.
הרי אלו דברים שנראים רחוק מאד מזה.
הרי אם נלך למישהו ממדינה אחרת שמעולם לא ראה דת ונגיד לו שלפי הדת צריך לכרוך עור שחור של פרה מסביב היד 7 פעמים וכל הדינים השונים הקשורים לתפילין - זה ייראה לו מוזר מאד בלשון המעטה, וכך גם בעוד מצוות.
וגם אם נגיד שיש טעם לזכור דברים וכדומה, אז יותר הגיוני שהמצווה תהיה להגיד פעם ביום בקול רם 10 פעמים "אני זוכר ש..." וכדומה.
95 צפיות
שלום לשואל הנכבד,
ענייני המחשבה הם העיקר כי הם התכלית, וכל שאר המצוות המעשיות הן האמצעי.
כל המצוות המעשיות נועדו לתכלית מסוימת, כגון לשכלל ולאזן את מידות נפשנו (לדוגמה מאכלות אסורות והרחקות איסורי ביאה נועדו להרחיק את האדם מן הבהמיות), או כדי לצרוב השקפה נכונה בתודעה (כגון קרית שמע שנועדה להנחיל את יסוד ייחוד השם, אך לא רק מפני שיש בה יסודות חשובים נוספים כמו: אהבת ה' ויראתו, שכר ועונש, זכירת יציאת מצרים, ועוד).
ברם, כל בני האדם ללא יוצא מן הכלל זקוקים לפעולות מעשיות כדי שבאמצעותן הם יחנכו את עצמם למידה טובה או יעוררו את עצמם להשקפה נכונה. לפיכך, מן ההכרח היה לקבוע מצוות מעשיות רבות, כגון הנחת תפילין, וזאת כדי לעורר את האדם להשקפות נכונות. אין די באמירה. אלא, יש הכרח בעשייה, מפני שבה האדם צורב לעצמו את ההשקפה או המידה באופן הטוב ביותר. לדוגמה: בעצם הנחת התפילין על הראש האדם מחנך את עצמו להפנות את מחשבתו ולזכור את ה' יתעלה בכל דרכיו, ובהנחתם על הזרוע כנגד הלב האדם מחנך את עצמו לרתום את כל כוחות גופו לעבודת ה' בכל כוחו ובכל נפשו (שהרי הלב הוא מקור החיים לכל הגוף).
ואם יורשה לי להוסיף משל מהעולם הצבאי: כאשר חייל עושה טעות הוא נענש עליה בריצה סביב המאהל לדוגמה, ואז נוהגים לומר לו: אם לא נכנס דרך הראש ייכנס דרך הרגליים. כלומר, באמצעות פעולת הריצה מוסר ההשכל חודר היטב לתודעה.
בהצלחה.