אור הרמב"ם

בתלמוד הירושלמי (תענית א, א) נאמר כך:

"אמר רבי לוי: אילו היו ישראל משמרין שבת אחת כתיקונה מיד היה בן דוד בא, מה טעם? [כלומר מה האסמכתא לדרשה הזו?] 'וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַייָ' וגו' [שמ' טז, כה] – חַד יום [כלומר הואיל ונאמר על שבת אחת שהיא לה', משמע שדי בשבת אחת כדי שנזכה לישועה, דהיינו לביאת המשיח]. ואומר [ישעיה]: 'בְּשׁוּבָה וָנַחַת תִּוָּשֵׁעוּן' [ל, טו] [ותרגם שם יונתן בן עוזיאל שתרגומו מסורת תורה-שבעל-פה:] 'בשובה ונייח תתפרקון' [דהיינו בשיבתנו למנוחה, שהיא קיום מצות שמירת השבת – ניגאל, ולפנינו בתרגום יונתן: 'דִּתְתוּבוּן לְאוֹרָיְתָא תְּנוּחוּן תִּתְפַּרקוּן', כלומר בשיבתנו לתורת ה' צבאות, בה ננוח מייסורינו וניגאל]".

ונשאלתי בעניין המדרש הזה: שלום אדיר, האם באמת התכוונו פה שאם כולם ישמרו שבת יגיע המשיח? מה בדיוק הכוונה בזה? תשובה: מדובר במדרש, דהיינו אין להבין אותו כפשוטו וכהווייתו, אלא, הואיל ובמדרש הזה נקשרה תשועת עמֵּנו עם מצות השבת, להבנתי מטרתו המרכזית היא לעורר אותנו לקשר שבין שמירת השבת לשיבה לה'-אלהים-אמת, ואסביר:

מצות השבת נועדה בראש ובראשונה להורות על מציאותו של בורא-עולם, שהרי היא מורה על חידוש העולם, וההשקפה שיש לעולם מחדֵּש שחידשוֹ מורה באופן פשוט וברור על-כך שיש בורא לעולם. לפיכך, חכמים ביקשו ללמד במדרש הזה ששמירת השבת עשויה להוביל לגאולתו של עם-ישראל, מפני שהיא המצוה בה"א הידיעה אשר מורה על מציאותו של ה'! והכרה במציאותו של ה' יתעלה היא למעשה השער לשיבה שלמה לכלל מצוות ה' יתעלה.

כמו כן, לשמירת השבת יש מטרה נוספת והיא זיכרון יציאת מצרים. הוי אומר, מצות שמירת השבת קשורה בקשר ישיר עם גאולתו של עם-ישראל, וקיומה מוביל למעשה לזיכרון גאולתו ותשועתו של עם-ישראל – ועַם אשר מכיר במציאותו של בורא-עולם וזוכר את גאולתו מכור הברזל ממצרים, עַם שכזה בהכרח גם מייחל לתשועת ה', ועַם שכזה ראוי להיגאל מייד. כללו של דבר, מצות השבת נוגעת לשני עניינים יסודיים מאד בשיבת עמֵּנו לאלהיו: ההכרה בחידוש העולם שמובילה להכרה במציאותו של בורא-עולם, וזיכרון יציאת מצרים, וחכמים ע"ה ביקשו ללמדנו ששתי השקפות יסודיות אלה הכרחיות לשיבתנו לצור מחצבתנו ולגאולת עמֵּנו.

ואצרף לפניכם דברים מתוך המאמר: "עלילות המינים ביסוד חידוש העולם (ח"ד)":

במורה (ב, לא) רבנו מסביר שמצות השבת הינה השלישית בעניינהּ בעשרת הדיברות. כלומר, הדיבר הראשון עניינוֹ מציאות ה' והוא יסוד הכל. אחריו "לא יהיה לך" ו"לא תשא" עניינם אחדות ה', שהרי האזהרה שלא לעבוד אלהים אחרים נועדה להנחיל את ההשקפה שה' אחד, והוא הדין לאיסור להישבע בזולת ה' יתעלה הואיל ומשמעות שבועה שכזו היא הודאה באלהים אחרים, וכדברי רבנו בסה"מ עשין ז (ודרך אגב, במקור העשירי ראינו שרבנו מנה את שלושת העניינים הללו בקטגוריה אחת). נמצא, שמצות השבת היא המצוה השלישית בעניינה.

בהמשך דבריו במורה שם, רבנו מסביר מדוע השבת כֹּה חשובה בתורת משה, וזאת מפני שמצות השבת נועדה ללמד שני עניינים: הראשון הוא יסוד חידוש העולם, שהרי נצטווינו על השביתה ביום השבת כדי לזכור שהקב"ה שָׁבַת ביום השביעי לבריאתו את העולם, והואיל והקב"ה הוא זה שברא את העולם – הרי שהוא מצוי בהכרח, וכל אדם, קטן וגדול, יכול ללמוד מן ההתבוננות בשביתת יום השבת על חידוש העולם ומציאות ה'. והשני הוא זיכרון חסדי ה' אשר הוציאנו מארץ מצרים מבית עבדים, ואף קבלת התורה קשורה והדוקה ליציאת מצרים.

והנה פסוקי תורת האמת אשר נוגעים לעניין מצות השבת ויסוד חידוש העולם: "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ [...] כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְיָ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ יְיָ אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ", "וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם, בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִוא לְעֹלָם כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְיָ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ" (שמות כ, ח–יא; לא, טז–יז).

וכֹה דברי רבנו בעניין זה במורה שם (ב, לא): "ייתכן שכבר נתברר לך הטעם בחומרת מצות השבת ושהיא בסקֵילה [שמ' לא יד–טו], ואדון הנביאים הרג עליה [במ' טו, לה–לו], והיא שלישית למציאות ה' ושלילת השניות, כי האזהרה מלעבוד זולתו אינה אלא להשרשת היחוד. וכבר למדת מדבריי כי ההשקפות אם לא יהיו להם מעשים לבססם ולפרסמם ולהנציחם בהמון לא יתקיימו, ולפיכך נצטווינו בקידוש היום הזה כדי שיתבסס יסוד חידוש העולם ויתפרסם במציאות כאשר ישבתו כל בני אדם ביום אחד, וכאשר ישאלו מה טעם הדבר, תהיה התשובה כי ששת ימים עשה ה'. [...] לפיכך נצטווינו על השבת והמנוחה כדי לכלול שני הדברים: [א] קביעת השקפה נכונה והוא [יסוד] חידוש העולם המורֶה על מציאות האלוה במחשבה ראשונה ובעיון קל; [ב] וזיכרון חסדי ה' עלינו שהניח לנו מתחת סבלות מצרים [שמ' ו, ז], וכאילו הוא חסד כללי [=חסד שכולל שני עניינים רבי חשיבות]: באמיתת ההשקפה העיונית [באמיתת מציאות הבורא] ותקינות המצב הגופני [שהוציאנו ה' יתעלה מארץ מצרים מבית עבדים]".

נמצא, שמצות השבת מורָה על חידוש העולם, וחידוש העולם מורֶה על מציאות הבורא יתעלה! וביתר ביאור, מטרתה המרכזית של מצות השבת היא ללמד באופן ברור ופשוט על יסוד חידוש העולם – שהרי כל המתבונן על שביתת השבת וישאל מדוע, ייאמר לו: "כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְיָ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ" וכו', ולכן אנחנו שובתים ביום השבת; ויסוד חידוש העולם נועד ללמד באופן קל ומהיר על מציאות ה', שהרי אם העולם מחודש בהכרח יש לו מחדֵּש שחידְּשוֹ.