אור הרמב"ם

נשאלתי בעניין מצוַת לא תעשה קעז שבספר-המצוות להרמב"ם, שם רבנו קובע שיש מצות לא תעשה לפיה אסור לאכול את "השרץ [...] [ש]אינו מתהווה מזכר ונקבה [...] [והוא] השרץ המתהווה מן העיפושים שאינו מוליד כמוהו" – ולאור הוכחות המדע בימינו ברור שאין שרצים אשר מתהווים מן העיפושים והריקבון, אלא כל השרצים כולם מולידים ומשריצים כמותם. נמצא אפוא שמצוה אחת מתרי"ג מצוות חסרה, כיצד אפוא נשלים את תרי"ג המצוות?

תשובה: כדי להבין היטב את העניין עלינו ללמוד תחילה את שתי מצוות לא תעשה הסמוכות למצות לא תעשה קעז, כלומר עלינו ללמוד היטב את מצוות לא תעשה: קעו, קעז, ו-קעח. צירפתי אפוא לקמן את הגדרת כל מצוה מהן בכרוז להלכות מאכלות אסורות, ולאחריה את הגדרת רבנו לכל מצוה ומצוה מהן בספר המצוות, בסוף העתקת המצוות אשיב כפי הבנתי.

והנה לפניכם הגדרותיהן של שלוש מצוות לא תעשה הנדונות (קעו, קעז, קעח):

לאווין קעו: בכרוז להלכות מאכלות אסורות רבנו הרמב"ם מתמצת את מצות לא תעשה קעו במשפט הבא: "שלא לאכול שרץ הארץ", ובספר המצוות שם הוא מוסיף ואומר כך:

"והמצוה השש ושבעים ומאה, האזהרה שהוזהרנו מלאכול שרץ הארץ, כגון התולעים והחיפושיות והטחביות, וזהו הנקרא: 'שרץ הארץ', והוא אמרוֹ יתעלה: 'וְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ שֶׁקֶץ הוּא לֹא יֵאָכֵל' [ויקרא יא, מא] והאוכֵל מהם דבר – חייב מלקות".

לאווין קעז: בכרוז להלכות מאכלות אסורות רבנו הרמב"ם מתמצת את מצות לא תעשה קעז במשפט הבא: "שלא לאכול רמש הארץ", ובספר המצוות שם הוא מוסיף ואומר כך:

"והמצוה השבע ושבעים ומאה, האזהרה שהוזהרנו מלאכול את השרץ המתהווה מן העיפושים ואף-על-פי שאינו מין מסוים ואינו מתהווה מזכר ונקבה, והוא אמרוֹ: 'וְלֹא תְטַמְּאוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ' [ויקרא יא, מד]. ולשון ספרא: 'הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ' – אף-על-פי שאינו פורה ורובה. וזהו ההבדל בין אמרוֹ: 'הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ' [ויקרא יא, מא], ובין אמרוֹ: 'הַשֶּׁרֶץ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ' [ויקרא יא, מד], כי 'הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ' [שנאמר לעיל בלאו קעו] הוא השרץ שיש בו הכוח המוליד את המין והרי הוא משריץ על הארץ, ו'הַשֶּׁרֶץ הָרֹמֵשׂ' הוא השרץ המתהווה מן העיפושים שאינו מוליד כמוהו, וגם האוכל ממנו דבר – לוקה".

לאווין קעח: בכרוז להלכות מאכלות אסורות רבנו מתמצת את מצות לא תעשה קעח במשפט הבא: "שלא לאכול תולעת הפירות כשתצא לאוויר", ובספר המצוות שם הוא מוסיף ואומר:

"והמצוה השמונה ושבעים ומאה, האזהרה שהוזהרנו מלאכול בעלי החיים המתיילדים בתוך הזרעים והפירות משיצאו וירמשו על-פני אותו הזרע או אותן הפירות, ואפילו מצאנום אחר-כך בתוך האוכל – אסור לאכלם, והאוכלם – לוקה, והוא אמרוֹ: 'לְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ לֹא תֹאכְלוּם כִּי שֶׁקֶץ הֵם' [ויקרא יא, מב]. ולשון ספרא: להביא את שפירשו לארץ וחזרו".

כאמור, לפי ראיות המדע בימינו יש להגדיר מחדש את מצות לא תעשה קעז. ולכן, נראה לי שההבחנה בין 3 הלאווין (קעו, קעז, קעח) היא לפי מקום הימצאות השרץ: אם נמצא על הארץ – הרי הוא "שרץ הארץ" (ל"ת קעו), אם נמצא במקום הטחב, העיפושים והריקבון – הרי הוא "רמש הארץ" (ל"ת קעז), ואם נמצא על-גבי הפירות – הרי הוא בגדר "שקץ" (ל"ת קעח).