חולה שיש בו סכנה ביום הכפורים
נשאלתי כך: אמא שלי חולת סכרת ברמה גבוהה שאסור לה לצום כלל ועיקר לדברי הרופאים. רציתי לשאול: כיצד האכילה והשתיה נעשים בצום הכפורים לדברי רבנו הנאמן לדברי החכמים ע"ה. האם רבנו מזכיר משהו כמו "לשתות בשיעורים" או "אכילה בשיעורים" וכדומה?
תשובה: אף שרבנו מזכיר את עניין אכילה בשיעורים (רפ"ב בהלכות שביתת עשור) אין זה אלא להגדרת חיוב הכרת וחיוב חצי שיעור מן התורה – ובהמשך הפרק (ה"ח), כאשר רבנו עוסק בחולה שיש בו סכנה הוא אינו מזכיר כלל את עניין "אכילה בשיעורים" וכיו"ב, וכֹדְּ:
"חולה שיש בו סכנה ששאל [=שביקש] לאכול ביום הכיפורים, אף-על-פי שהרופאים הבקיאין אומרין 'אינו צריך' – מאכילין אותו על-פי עצמו [=על-פי בקשתו] עד שיאמר 'דיי'. אמר החולה 'איני צריך', והרופא אומר 'צריך' – מאכילין אותו על פיו, והוא שיהיה רופא אומן. רופא אחד אומר 'צריך', ואחד אומר 'אינו צריך' – מאכילין אותו. מקצת הרופאין אומרין 'צריך', ומקצתן אומרין 'אינו צריך' – הולכין אחר הרוב או אחר הבקיאין, ובלבד שלא יאמר החולה 'צריך אני'. אבל אם אמר 'צריך אני' – מאכילין אותו [וכאמור]. לא אמר החולה שהוא צריך, ונחלקו הרופאים והיו כולם בקיאין, ואלו שאמרו 'צריך' כמניין שאמרו 'אינו צריך' – מאכילין אותו".
ובכן, מההלכה עולה באופן ברור, שכאשר מדובר בחולה שיש בו סכנה, מאכילין את החולה באופן רגיל ובהתאם לנסיבות: לעתים "עד שיאמר דיי", ולעתים על-פי הרופאים, דהיינו כפי המינימום ההכרחי שהרופאים קובעים לו. הוי אומר, חולה שיש בו סכנה אוכֵל באופן רגיל.