עימות בין נוסע חרדי לנהג חרדי
לפני זמן מה נסעתי מירושלים בקו 400 חזרה לביתי בשעות הערב. הנהג היה אדם כבן 40 בעל חזות חרדית (מכנסיים שחורים, חולצה לבנה וכיפה שחורה, הוא לא חבש מגבעת ולא עטה מעיל). עליתי לאוטובוס ברגע האחרון לפני שהוא עזב את התחנה המרכזית, ומיד כאשר עליתי התפנה מקום במושב הראשון מימין לנהג (ישב שם מבקר שירד טרם שעליתי).
ישבתי אפוא מימין לנהג והנהג יצא לדרכו. התחנה הבאה כידוע היא ביציאה מן העיר, לפני הירידה מירושלים. הנהג עצר בתחנה ועלו כמה נוסעים. לפני שהנהג סגר את הדלת ועמד להמשיך בנסיעתו, נעמד חרדי מזוקן, אף הוא כבן 40 בפתח דלת האוטובוס (הוא לבש מגבעת וחליפה וכו'). החרדי ביקש מהנהג שייתן לו לעלות אף שהוא רצה לרדת במחלף הראל, והחרדי אף הציע לשלם מחיר מלא בעבור הנסיעה עד מחלף הראל. הנהג החרדי סירב, והנוסע החרדי התעקש וניסה להפציר בנהג החרדי שיאפשר לו לעלות. הנוסע החרדי היה עקשן ועיכב את האוטובוס. הנהג החרדי לא נעתר להפצרות הנוסע החרדי ולאחר שראה שהוא מתמיד בעקשנותו, הוכיח אותו בתוכחה מעניינת: הנהג החרדי אמר לנוסע החרדי שהוא לא פחות מאשר "חמסן", וזה לשונו: "אתה חמסן, אתה מנסה לקנות ממני משהו שאיני מעוניין למכור, ועל זאת אתה תאמר ביום הכיפורים 'חמסנו'", הנוסע החרדי המשיך להתעקש, והנהג החרדי הוסיף והסביר לנוסע החרדי, שהחברה איננה מאפשרת להעלות נוסעים למחלף הראל.
לבסוף, הנוסע החרדי נשאר בתחנה והנהג החרדי המשיך בדרכו. המשא ומתן שהתרחש בין הנהג החרדי לנוסע החרדי, המחיש בעבורי את חשיבות הפרנסה והמלאכה, ואסביר: הנוסע החרדי, אשר היה נראה כיושב בישיבה מובטל מעבודה, הרגיש שמגיע לו יחס מועדף אף שהוא עובר על חוקי התורה. לעומת זאת, הנהג החרדי, אשר כבר למד את ערך הפרנסה כיבד את ההלכה ושמר עליה! התעקשותו של הנוסע החרדי מלמדת על שחצנותם של יושבי הישיבות, אשר נדמה להם שכל חוקי התורה הם כחומר ביד היוצר לשרת את צרכיהם – ואילו התנהגותו של הנהג החרדי ביטאה את ההכרה שגם מקיימי התורה מחויבים לחוקי התורה.
השיחה הזו לימדה אותי דבר חשוב, ככל שהחרדים ייצאו לעבודה (וכל שכן אם הם יתגייסו לצבא או לשירות אזרחי או לכל יוזמה ותרומה לפיתוחה ולשגשוגה של מדינת ישראל, שהיא התשתית לכינונה של ממלכת כהנים וגוי קדוש, מהרה תיכונן) – כך תפחת בקרבם השחצנות הפגאנית שהם ספגו בישיבות המינות, לפיה הם "מחזיקים את העולם" ולכן כל חוקי התורה הם אך ורק בגדר המלצה בעבורם, ותתחזק בקרבם השמירה האמיתית על חוקי התורה.
הנוסע החרדי הוכיח אפוא שכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון, והנהג החרדי הוכיח שהמלאכה היא ערובה ליראת שמים, ואחתום בפסקי חז"ל ורבנו בהלכות מכירה (י, א–ז): "מי שאנסוהו עד שמכר ולקח את דמי המקח [...] אחד האונס את חברו בשהיכהו או תלהו עד שמכר, או שהפחידו בדבר שאפשר לו לעשותו, בין ביד גויים בין בידו [...] במה דברים אמורים? באונס, שהרי הוא חמסן, מפני שכופה את המוכר למכור שלא לרצונו" וכו'.
מלאכה היא חובה כדי שאדם יחיה בכבוד ולא מלחם עוני. וגם כאשר עובדים, מעריכים יותר את לימוד התורה בזמן הפנוי, ובאמת לומדים. אגב אני מתגייס לחשמונאים במחזור הקרוב ואספר על החטיבה מנקודת המבט שלי אי"ה והכל ילך טוב.