אור הרמב"ם

בהלכות תפילה (ז, ח) רבנו פוסק כך: "לן בכסותו – אינו מברך כשעומד 'מלביש ערומים'", ונשאלתי האם יש ללמוד מהלכה זו שיש לבטל את ברכת "מלביש ערומים" בימינו, הואיל וכל בני האדם ישנים בכסות-לילה, וזאת בניגוד לחכמי המשנה והתלמוד אשר ישנו ערומים.

ובכן, כבר בזמנו של הרמב"ם לא נהגו לישון ערומים, ואף-על-פי-כן רבנו פוסק את ההלכה הזו באופן כללי, דהיינו מבלי להבחין בין כסות-לילה לכסות-יום שהאדם יוצא בה מביתו – משמע אפוא ש"כסותו" היא כסותו סתם, דהיינו הכסות שהאדם לובש אותה לפני שהוא יוצא לעבודת יומו. יתר על כן, ההיגיון מורה שלא רק בתקופת הרמב"ם לא נהגו לישון ערומים, אלא נראה ברור שאפילו בזמן חכמי המשנה והתלמוד היו תקופות וכן רבים שלא ישנו ערומים – ומזאת עולה שגם חכמי המשנה והתלמוד התכוונו לכסות-יום, שהרי הם לא חילקו בזה מאומה.