אור הרמב"ם

שלום, ידוע הפסוק מקהלת: ״דִּבְרֵי חֲכָמִים בְּנַחַת נִשְׁמָעִים״ (קה׳ ט, יז), ובעבר מישהו נפנף בכך נגדי כי העברתי ביקורת חריפה על המינים הארורים, וכנהוג אצל האורתודוקסים הכלבלבונים להעביר תוכחה בליווי דברי חנופה, ומי שלא נוהג כך בהכרח אינו מדבר דברי חכמה…

העיקר, הבה נעיין בפסוקים כי פירוש רס״ג מביא נקודה שונה:

״עִיר קְטַנָּה וַאֲנָשִׁים בָּהּ מְעָט וּבָא אֵלֶיהָ מֶלֶךְ גָּדוֹל וְסָבַב אֹתָהּ וּבָנָה עָלֶיהָ מְצוֹדִים גְּדֹלִים. וּמָצָא בָהּ אִישׁ מִסְכֵּן חָכָם וּמִלַּט הוּא אֶת הָעִיר בְּחָכְמָתוֹ וְאָדָם לֹא זָכַר אֶת הָאִישׁ הַמִּסְכֵּן הַהוּא. וְאָמַרְתִּי אָנִי טוֹבָה חָכְמָה מִגְּבוּרָה וְחָכְמַת הַמִּסְכֵּן בְּזוּיָה וּדְבָרָיו אֵינָם נִשְׁמָעִים. דִּבְרֵי חֲכָמִים בְּנַחַת נִשְׁמָעִים מִזַּעֲקַת מוֹשֵׁל בַּכְּסִילִים״.

ופירש רס״ג בפירושו הקצר, שבא מלך מעיר אחרת וצר על העיר הזו, ושם קם איש עני ובחכמתו הציל את העיר, ולכן אמר שטובה חכמה מגבורה אף על פי שחכמת העני מזולזלת ודבריו אינם מתקבלים. ובכל אופן, דברי חכמים שהם בנחת וישוב – מתקבלים.

ובימים אלה אצלי בעבודה בעירייה מנסים לתקן בעיה אך לא מוכנים להתייעץ עם איתמר הקטן למרות שאני היחידי שמתעסק בדבר וכשנתיים! כלומר אני מכיר היטב את הדברים שדורשים תיקון, ואף על פי כן, על האדם ירא ה׳ לעשות דברים לשם שמיים ולחשוב אפילו בתחבולות איך לתקן עוול גם תוך כדי שהוא שומר על שפלותו (שמא יערער את גאוותם של רמי הדרג) וגם לדאוג שדבריו יתקבלו.