אור הרמב"ם

נשאלתי כך: נשלח אלי סרטון של רב אורתודוקסי בעניין פתיחת ברז מים חמים בשבת. הוא טוען שיש לדון בזה, הואיל ונכנסים מים חדשים לדוד על-ידי הפתיחה והם עלולים להתבשל. הוא הפליג בסיפורים על כמה דפים כתב על זה הרב עובדיה יוסף כי זה ראוי לדיון מעמיק... שאלתי היא: האם עלולה להיות בעיה? מדוע? והיכן אני יכול ללמוד על זה במשנה-תורה?

תשובה:

להבנתי מדובר בגרמא, וגרמא מותרת לכתחילה בשבת ואפילו באיסורי דאוריתא. ומדוע מדובר בגרמא? מפני שהאדם לא שפך במו ידיו מים קרים לתוך המים החמים, אלא, האדם פתח את ברז המים החמים ומה שגרם לכניסת המים הקרים הוא הריקון המועט וההדרגתי של המים החמים מן הדוד. ואפילו שכניסת המים הקרים התרחשה באופן מידי, להבנתי עדיין מדובר בגרמא, מפני שהפעולה כאמור איננה שפיכת מים קרים לתוך המים החמים כמו שמתואר בהלכה, אלא ריקון הדוד ממים חמים וכניסת מים קרים כתוצאה מן הלחץ הקיים במערכת המים. ואפילו שנכנסו מים קרים באופן מידי, מותר להבנתי, כי גם בהלכה שממנה אנו לומדים שגרם כיבוי בשבת מותר, לא הסתייגו חכמים ממיידיות הכיבוי אלא הודגש בה אך ורק שאין לכבות באופן יזום, אלא להעמיד כלֵי חרס מלאים מים, ואפילו שכלֵי החרס הללו יתבקעו באופן מידי מן האש הבוערת והמים יכבו את השריפה, עדיין יהיה הדבר מותר לכתחילה בשבת.

והנה ההלכה בעניין מלאכת הכיבוי, המלמדת שגרמא בשבת מותרת לכתחילה, וכֹ"דִּ רבנו (שבת יב, ג–ד): "דליקה שנפלה בשבת, המכבה אותה מפני איבוד הממון חייב, שאין איבוד הממון דוחה שבת אלא איבוד נפשות. לפיכך יֵצאו בני אדם כדי שלא ימותו, ויניחו האש תלהט. ואפילו שורפת כל המדינה [=העיר] כולה. ומותר לעשות מחיצה בכל הכלים, בין מלאים בין ריקנים כדי שלא תעבור הדליקה. אפילו כלי חרש חדשים מלאים מים, עושין מהן מחיצה, אף-על-פי שוודאי מתבקעין ומכבין, שגרם כיבוי מותר". וכאמור, אין הסתייגות הדורשת להעמיד את הכלים המלאים במים במרחק מה, אלא אפילו יתבקעו מיד – מותר לכתחילה.

זאת ועוד, ההלכה האוסרת לשפוך מים קרים לתוך מים חמים מופיעה בפרק כב, פרק שעוסק באיסורי דרבנן, והנה ההלכה לפניכם (כב, ה): "אמבטי של מרחץ שהיא מלאה מים חמים, אין נותנין לה מים צונן – שהרי מחממן הרבה", והואיל ומדובר בדין דרבנן, יש להקל בכל ספק. כלומר אפילו אם נטען שמדובר בספק, הרי שיש להקל לאור הכלל: ספקא דרבנן לקולא.