האם מישהו יודע מדוע הרמבם מחלק לגבי התשובה בין בן טיפש ששואל לגבי יציאת מצרים לבין בן חכם שלגבי בן טיפש צריך לספר לו על זה שהקב"ה ואילו לבן
חכם צריך לספר על ניסים שנעשו לנו ע"י משה רבינו? וז"ל הרמבם הלכות חמץ ומצה פרק ז הלכה ג: מצוה להודיע לבנים ואפילו לא שאלו שנאמר והגדת לבנך. לפי דעתו של בן אביו מלמדו. כיצד אם היה קטן או טיפש אומר לו בני כולנו היינו עבדים כמו שפחה זו או כמו עבד זה במצרים ובלילה הזה פדה אותנו הקב"ה ויוציאנו לחירות. ואם היה הבן גדול וחכם מודיעו מה שאירע לנו במצרים ונסים שנעשו לנו ע"י משה רבינו הכל לפי דעתו של
הבן. עכ"ל. ועוד צריך ביאור הרי משה רבינו כלל לא נזכר באגדה (רק פעם אחת ובדרך אגב ).
98 צפיות
אם יורשה לי להוסיף, נראה לי שכוונתו המרכזית של רבנו לומר, שלבן הטיפש או הקטן יש להיעזר באמצעים מוחשיים וחזותיים כדי לספר על יציאת מצרים.