top of page

אור הרמב"ם

ציבורי·151 חברים

״דַּלְיוּ שֹׁקַיִם מִפִּסֵּחַ וּמָשָׁל בְּפִי כְסִילִים״

שלום לכולם,


במסגרת פעילותי ברשתות החברתיות תקפתי מישהו שגונן על ינוקקא, ואז הוא ענה לי כך:


הרב הינוקא צדיק ראש הצדיקים!

והשם בצער גדול מזה שאתה מדברים עליו יאפס!! בוא אני יתן לך משל על עצמך.

משל למה הדבר דומה? היה אדם שהיה מקורב למלך והיה חביב עליו מאוד. המלך אהב אותו, העריך אותו ושמח בו, עד שהיה מחשיב אותו ממש כאחד מבני ביתו. בכל פעם שהיה לפני המלך, היה המלך משבח אותו, מהלל אותו ומראה לו את אהבתו. יום אחד הגיע אדם מן העיירה, וכשראה את אותו אדם התחיל לבזות אותו ולהשפיל אותו בפני המלך. איך אתם חושבים שהמלך ירגיש? בוודאי ובוודאי שזה יכאיב לו, שהרי אותו אדם שהגיע מן העיירה מבזה אדם שהמלך אוהב, מעריך וחפץ ביקרו. וזה בדיוק ההבדל ביניכם: אתה אותו אדם מן העיירה, והוא הצדיק שנמצא בחצר המלך. אתה מסתכל עליו ורואה אדם שאפשר לבזות, אבל המלך מסתכל עליו ורואה אדם יקר, אהוב וחביב לפניו. אתה רואה את האדם המלך רואה את הצדיק. ולכן, כשאתה מבזה את הצדיק, תזכור למי אתה מבזה אותו. כי אולי בעיניך הוא רק אדם אחד, אבל בעיני המלך הוא בן בית. וזה כל ההבדל ביניכם: אתה עומד מבחוץ ומדבר על בן המלך, והוא עומד בפנים, קרוב למלך.


ואני עניתי לו כך:


ראשית, אין לך מושג מה רצוי לפני האלוהים, וגם אלוהים לא בצער כי אין לו רגשות חתיכת מגשים.

שנית, הינוקקא הוא מין ארור, ואתה עוד פתי מני רבים, זונות שפתחו רגליהן, וכמוך גם הנוצרים נוהים אחרי יש״ו ובטוחים שאלוהים יכה את מי שרק מעביר עליו ביקורת.

ובנוגע למשל שלך, ״דַּלְיוּ שֹׁקַיִם מִפִּסֵּחַ וּמָשָׁל בְּפִי כְסִילִים״ (מש׳ כו, ז), ראו את פסיקתו של הרמב״ם בהלכות עבודה-זרה (א, א):


״בימי אנוש טעו בני האדם טעות גדול, ונבערה עצת חכמי אותו הדור, ואנוש עצמו מן הטועים. וזו הייתה טעותם: אמרו, הואיל והאל ברא כוכבים אלו וגלגלים אלו להנהיג את העולם ונתנם במרום – חלק להם כבוד, והן שמשין המשמשין לפניו, ראויין הם לשבחם ולפארם ולחלוק להם כבוד. וזהו רצון האל-ברוך-הוא, לגדל ולכבד [כלומר שאנחנו נגדל ונכבד] מי שגידלו וכיבדו [ה' יתעלה], כמו שהמלך רוצה לכבד [=שנכבד] עבדיו העומדים לפניו, וזה הוא כבודו של מלך.

כיוון שעלה דבר זה על ליבם, התחילו לבנות לכוכבים היכלות, ולהקריב להם קרבנות, ולשבחם ולפארם בדברים, ולהשתחוות למולם, כדי להשיג רצון הבורא בדעתם הרעה – וזה היה עיקר עבודה-זרה״.


וסופם היה שהתרדרו לעבוד בשר ודם (הל׳ עבודה-זרה ב, א):

"עיקר הציווי בעבודה זרה, שלא לעבוד אחד מכל הברואים, לא מלאך [...] ולא כוכב [...] ולא אחד מכל הנבראים [כגון הינוקקא, הזבבא-זבאלי, עמוס גואטה ושאר היש״וים רודפי הבצע המינים] [...] ואף-על-פי שהעובד יודע שה' הוא האלהים, והוא עובד הנברא הזה על דרך שעבד אנוש ואנשי דורו תחילה – הרי זה עובד עבודה-זרה".

67 צפיות
הרשמו לקבלת עדכונים והודעות על מאמרים חדשים

יישר כוחכם ותודה על הרשמתכם

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!

bottom of page