האם ראוי לברך 'עוטר ישראל' על הכיפה?
בהלכות תפילה (ז, ד) פוסק רבנו כך:
"כשמניח סדינו על ראשו, מברך: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם, עוטר ישראל בתפארה".
ונשאלה השאלה: האם ראוי בימינו לברך את הברכה הזו על חבישת הכיפה? ובכן, להבנתי אין לברך על הכיפה את הברכה האמורה, ולא רק מפני שחכמי המשנה והתלמוד חבשו סודר מכובד ומהודר ועליו תיקנו את הברכה הזאת, וספק ברכות כידוע להקל ולא להחמיר – אלא גדולה מזאת, חבישת הכיפה היא מנהג שנלמד מן הכומרים הנוצריים, כלומר יסודו של המנהג הזה בבורות הנרפשים של המינים האירופים אשר העתיקו ממנהגי הכומרים הנוצרים. כללו של דבר, לא יעלה על הדעת לברך "עוטר ישראל בתפארה" על מנהג שהוא נוצרי ביסודו.
וראוי לשאול עוד: האם ראוי בימינו לחבוש כיפה בכלל? ובכן, לכתחילה לא ראוי לחבוש כיפה בכלל הואיל ומדובר במנהג שיסודו בנצרות, אלא שאין לנו כרגע אלטרנטיבה והליכה ללא כיסוי ראש בכלל מבטאת בימינו כפירה ומרידה בה' יתעלה – שהרי בימינו הכיפה הפכה לסמל דת, עד-כדי חילול-שם-שמים, כלומר אם התרגלו לראות אדם עם כיפה ופתאום לא יראו אותו עם כיפה מיד יחשבו שהתפקר... ולכן ראוי להמשיך ולחבוש כיפה משום "עת לעשות לה' הפרו תורתיך" – אך יש להשתדל למצוא פתרונות אחרים, לדוגמה, הנני משתדל ללכת ברוב הזמנים שאני יכול עם כובע מצחייה, וכל אחד אם ירצה, יכול לבחור לו כובע מכובד שמתאים לו.
ובשעת התפילה ראוי לו לאדם לכסות את ראשו בטליתו, שהרי רבנו פוסק בהלכות תפילה (ה, ה): "ולא יעמוד לתפילה באפונדתו [בגופייה שסופגת זיעה] ולא בראש מגולה". ואגב, רבנו פירש במשנה (ברכות ט, ו): "ואפונדתו – בגד שאדם לובשו על בשרו להזיע בו שלא יתלכלכו בגדיו העליונים בזיעה, ואין דרך שום אדם לצאת בו לבדו, אלא עד שילבש עליו בגד אחר".
שלום אדיר.
אענה על כל דבר, אחד אחד.
כיפה- ככיסוי ראש התחיל במסכת שמחות ו' א, שזה חלק ממסכת סופרים.
אור זרוע חב' מ"ג כותב שלא יברכו בגילוי ראש, כמו שעושים אחינו בצרפת. הווי אומר שכיפה התקבלה כבר באותם ימים(מאה 12) בספרד, אבל עדיין לא אצל אשכנזים, וזה מה שכתוב בויקיפדיה.
מזה גם רואים, שמדובר רק בתפילה ולא בחבישה יום יום. מאה שנה אחרי זה, רבינו ירוחם כבר כותב בסוף נתיב ט"ז (ח"ז דף קמח ע"ד) - שאסור לברך בגילוי ראש והוא היה אשכנזי. ושוב מדובר רק על תפילה ולא על מעשה שבכל יום.
לאומתם - רבים כתבו, שכיסוי ראש שלא בתפילה הוא ממידת חסידות וכמ"ש באורחות חיים (תפילה סי' מח) וכלבו (סי' יא) שו"ת מהרש"ל (סי' עב) וברכ"י (סי' ב אות ב) וביאור הגר"א (סי' ח' אות ו').
למהרש"ל - זה אפילו בלימוד ותפילה. והוא כותב שלא מצא לכיסוי ראש, שום חיוב או סיבה.
לגבי נוצרים: פאולוס הנוצרי קבע (קטע 11) מתוך דבריו,לכל גבר שנכנס לכנסיה שחייב להוריד כיסוי ראש. וכך הוא מנהג כל הנוצרים שבעולם. בכניסה לכנסיה חייבים להוריד כיסוי. רק הכומר או קרדינל נישארים בכיסוי, כי שם יש עניין של הקדשה(לקחו מיהודים). אני מכיר נצרות מקרוב ממש.
לאומתם, יהודים חייבים להתפלל עם כיסוי דווקא, כי זה מראה על הכניעה.
לגבי מידת חסידות של חז"ל- כלל לימוד הגמרא, שכל דבר שגמרא מביאה לגבי איזה שהוא נושא, הווי אומר יוצא מין הכלל.
בגמרא (קידושין לא) מסופר על רב הונא שלא היה הולך ארבע אמות ללא כיסוי ראש כי הרגיש שהשכינה למעלה מראשו. כלומר מטרת כיסוי הראש היא להזכיר לאדם שה' משגיח עליו. במקום אחר (שבת קנו) מסופר על חוזים בכוכבים שאמרו לאמו של רב נחמן שבנה יהיה גנב. על מנת למנוע זאת ולחנכו להיות אדם ישר הקפידה לכסות את ראשו מאז היה צעיר. בהמשך, ביקשה ממנו להקפיד מאוד על כיסוי הראש ולבקש רחמים. כאשר נשמט פעם כיסוי הראש חטא בגזל. רב נחמן ייחס את חטאו לכך שכיסוי הראש נשמט מראשו.כל הדברים האלו, אומרים לנו שזה לא היה הנהגה כללית אלא משהו מיוחד, כי אחרת אין שום טעם בזה, כי כולם מכסים ראש.
חז"ל ודאי לא כיסו ראשם, לא בתפילה ולא סתם. כי מנהג ארץ ישראל היה כמעט עד מאה 19 בהרבה קהילות, שלא חבשו כיסוי ראש. קהילת איטליה, קהילת גרמניה, קהילת בלקן.
לגבי שרמב"ם הביא כיסוי סודר על ראש על הברכה, הרי גמרא אומרת על זה בפרוש.. פרשנים דורשים שזה הולך על טלית, ולא נירא, כי יש ברכה נפרדת על טלית. אם כן, מי שלא כיסה ראש, האם יוצא ידי חובה? להלכה - כן. יוצא מכאן, שהברכה הזאת הולכת על משהו אחר וגמרא ורמב"ם הביאו סודר כסימן שמדובר דווקא על ראש של אדם. כאן, זה חשיבה שלי. לא בטוח שאני צודק, נירא לי.