הבנת דברי הרמב"ם בפיהמ"ש לסנהדרין
הרמב"ם בהלכות סנהדרין פ"ז מ"ג כותב "וכבר ידעת שהעדים הם שהורגים בידיהם איזה מיתה שתהיה, לפי שאותו הדבר אצלם ברור כיון שראוהו בחושיהם, ואצלינו אינו אלא ספור, לפי שאין לנו ידיעה אלא במה ששמענו מהם, ולפיכך צוה ה׳ שיהיו העדים עצמם ממונים על הדבר. וזה דבר נפלא". רציתי לשאול מדוע הרמב"ם כותב כאן על עניין זה שהוא דבר נפלא? מה מיוחד בו יותר מדינים אחרים שעליהם הרמב"ם לא כותב זאת?
148 צפיות
ציווי התורה לפיו דווקא העדים שראו את מעשה העבירה במו עיניהם, שדווקא הם יהרגו את העובר, יש בו רעיון מוסרי מיוחד לפיו מי שראה את העבירה הוא הנאמן ביותר להעיד שהדבר אכן התרחש, ולכן הוא הנאמן ביותר לבצע את העונש. ובשל ייחודיות הרעיון המחשבתי הזה רבנו אמר בו שהוא "נפלא".