נשאלתי מדוע רבנו פוסק בהלכות תפילה (יב, יח) שהמנהג הפשוט הוא שכהן קורא ראשון? והלא מדובר בפסק שהוא מנוגד לחלוטין להלכה התלמודית? והנה תשובתי לשאלה זו:
רבנו מתאר את המצב ההלכתי העגום בימיו, ואסביר: בעניין סדר העליות רבנו פוסק בהלכות תפילה (יב, יח): "בכל קריאה מאלו כהן קורא ראשון, ואחריו לוי, ואחריו ישראל, ומנהג פשוט הוא היום שאפילו כהן עם הארץ קודם לקרות לפני חכם גדול ישראל. וכל מי שהוא גדול מחברו בחכמה קודם לקרות". מסוף ההלכה עולה שרבנו נאמן לדין התלמוד, דהיינו שתלמיד חכמים קודם לעם-הארץ בשלוש העליות הראשונות לתורה, וכֹה דבריו בפירושו לגיטין (ה, ח):
[במשנה נאמר:] "אלו דברים אמרו מפני דרכי שלום: כהן קורא ראשון, אחריו לוי, ואחריו ישראל, מפני דרכי שלום" [ושם פירש רבנו:] "דע, שדבר זה המפורסם בכל מקום, שיהא הכהן קורא בבית-הכנסת ראשון, בין שהיה תלמיד-חכמים או עם-ארץ, בין שהיה שם מי שגדול ממנו בחכמה או שלא היה – הרי הוא דבר שאין לו שום יסוד בתורה כלל, ולא נזכר דבר זה בתלמוד, ואינו העניין המכֻוון אליו בהלכה זו. [...] ואיני יודע מאין בא להם הפגם הזה, אלא סדר העניין כפי שבא בקבלה [=במסורת התורה-שבעל-פה], הוא כמו שאבאר: הכהן קודם ללוי והלוי לישראל, ואמר ה': 'וְקִדַּשְׁתּוֹ כִּי אֶת' וכו' [ויק' כא, ח], ובא בקבלה: 'לכל דבר שבקדושה: לפתוח ראשון, ולברך ראשון, וליטול מנה יפה ראשון'. במה דברים אמורים? כאשר לא היה שם גדול ממנו בחכמה, כגון שהיו שם כהן ולוי וישראלים והיו כולם בדרגה אחת בחכמה, ולא היו גדולים זה מזה, אז חוזרים אחרי קדימת היחס, ומקדימין הכהן ואחריו הלוי ואחריו הישראלי.
ויבוא לך לשון זה בסוף הוריות, אמרוּ: 'אימתי? בזמן שכולם שווין, אבל אם היה ממזר תלמיד-חכמים וכהן גדול עם-הארץ, ממזר תלמיד-חכמים קודם לכל דבר'. ובלשונות התלמוד שאחד החכמים קרא בספר-תורה ראשון בשבת [...] והגדולים ביותר בכֹהני ארץ-ישראל היו שם, אלא שהוא היה גדול מהם בחכמה [גיטין נט ע"ב]. וכן אמרו: 'רב קרא בכהני' [מגילה כב ע"א], כלומר קרא ראשון במקום כהן, מפני שהיה גדול בחכמה מן הכהנים שהיו שם, ואין בזה שום מחלוקת. [...] ועל עניין זה נתכוון בהלכה זו באמרוֹ: 'כהן קורא ראשון', וכך ביאר התלמוד".
וכן משיב רבנו (בסימן קלה, לפי תרגומו של קאפח בספר אהבה עמ' רסג), וכֹה דבריו:
"נשאל רבנו לפירוש אִמרת חז"ל: 'מפני מה תלמידי חכמים אין מצויין לצאת תורה מבניהם? אמר רב יהודה אמר רב: שאין מברכין בתורה תחילה' (נדרים פא ע"א, ב"מ פה ע"א), והשיב: [...] ופירושו שהדבר שהִתנגדו לו הוא שיהא תלמיד-חכמים נמצא, ויעלה בנוכחותו כהן עם-הארץ, או מי שלמטה ממנו בחכמה, ויקרא תחילה. ולפי שמיעטו בכבוד תורה ואין קורין תחילה בתורה, אלא קורין אחֵר פָּחוּת מהן, נענשו רובן שאין תורה יוצאת מבניהם – כי מה שאמרו [במשנה]: 'כהן קורא ראשון' וכו' אינו אלא בשווין. וממה שמחזק עניין זה שביארנו הוא שבעל הדברים הללו הוא רב, וּבַפֵּירוּשׁ אמרו כי רב קרא בכהני בנוכחות שמואל [שהיה כהן]".
והשאלה שבראש נשאלה גם בעניין פסק רבנו בהלכות שביתת עשור (א, ג), והתשובה היא אותה התשובה, והנה פסק רבנו שם: "ומותר לקנב את הירק ביום-הכפורים מן המנחה ולמעלה. ומה הוא הקנוב? שיסיר את העלין המעופשות ויקצץ השאר ויתקן אותו לאכילה. וכן מפצעין באגוזין ומפררין ברימונים מן המנחה ולמעלה, מפני עוגמת נפש. ויום-הכפורים שחל להיות בשבת אסור בקניבת ירק ובפציעת אגוזים ובפרירת רימונים כל היום. וכבר נהגו העם בשנער ובמערב שלא יעשו אחד מכל אלו ביום הצום, אלא הרי הוא כשבת לכל".
להבנתי, רבנו רק מתאר את המנהג הרווח, ואין ספק שהוא מתיר לקנב את הירק וכו', שהרי הוא פוסק מפורשות בראש ההלכה: "ומותר לקנב את הירק ביום-הכפורים", וכל מטרת רבנו הינה לתאר את המציאות ההלכתית שבימיו, מציאות שאיננה עוקרת את פסק ההלכה. עוד ייתכן שרבנו מציין את המנהג הרווח כדי להראות שהוא מודע למנהג ומתנגד לו, דהיינו מה שנהגו אינו על דעתו, וכאילו הוא אומר: "וכבר נהגו העם [לצערי] בשנער ובמערב" וכו'.