שלום וברכה, נשאלתי כך: 1) מדוע הבורא ברא את היקום? האם מפני שהוא ביקש להיטיב לזולתו? 2) האם הפרנסה היא גזירה מאת הבורא? דהיינו האם היא מנותקת מהשתדלותו של האדם? ואם אין הדבר כן, וכפי שכתבת באחד המקומות: "האם עניותו של אדם או עושרו הם גזירת הכתוב? והלא כבר אמר שלמה במשלי (י, ד): 'וְיַד חָרוּצִים תַּעֲשִׁיר', ויש עוד פסוקים רבים במשלי בשבח החריצות ובגנות העצלות". ובכן, אם אכן כך, איך אפוא יש להבין את דברי חז"ל: "כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יום הכפורים, חוץ מהוצאת שבתות והוצאת ימים-טובים והוצאת בניו לתלמוד תורה -- שאם פחת פוחתין לו, ואם הוסיף מוסיפין לו". והשבתי כך: 1) רבנו במורה מגיע למסקנה שאי-אפשר לדעת מדוע הבורא ברא את האדם. אמנם, ייתכן שהוא ברא את האדם כדי להיטיב לזולתו, אך אי-אפשר לדעת זאת בוודאות. 2) הפרנסה אינה גזרת שמים, אלא תוצר חריצותו וחכמתו של האדם. אמנם, ייתכן והקב"ה יראה לנכון להעניק לאדם מסוים סיוע אלהי והוא יצליח באופן מיוחד במעשיו. ולגבי המדרש שציינת, אין מטרתו אלא לעודד את האדם לפזר את ממונו בעשיית המצוות שנזכרו במדרש. חשוב להבין ולזכור תמיד שאין להסיק מסקנות וללמוד השקפות מפשטי מדרשי חז"ל. ה' עמך.
top of page
כדי לראות את זה בפעילות, יש לעבור לאתר הפעיל שלך.
תגובות
bottom of page