נשאלתי כך: למה הנך מתכוון שרש"י מגשים את הקדוש-ברוך-הוא? הרי הרמב"ם עליו השלום מסביר לנו איך להתייחס למשפט שמופיע בו לדוגמה חרון אף השם, ושהתורה הסבירה לנו את זה בשפה של בני אדם כדי שנבין. ברור לנו אפוא שאין לייחס להקדוש-ברוך-הוא שום דבר גשמי כגון כעס או כל רגש של בני אדם או איברים של בני אדם. ושרש"י מסביר, אז לי זה ברור שזה כדי שנבין, השאלה אם יש נקודה נוספת שתוכל להאיר לי?
תשובה:
כוונתי לכך שרש"י ביקש להחדיר השקפות מגשימות לעם-ישראל, וזאת באמצעות פרשנות נגועה בהגשמה וכן באמצעות החדרת תפישת אגדות חז"ל כפשוטן. לדוגמה, בִּמקום להסביר שחרון אף ה' משמעוֹ חלות העונש על החוטאים, רש"י מפרש באופן שמסיט את המחשבה לכך שמדובר בזעם שנובע מתכונת נפש, וכל ייחוס של תכונת נפש להקב"ה הינה הגשמה. קצרו של דבר, רש"י מכשיר את המחשבה לכך שיש להקב"ה גוף ודמות הגוף, וכל מי שמבקש להגשים את הבורא יוכל למצוא בפירוש רש"י אסמכתות וחיזוקים להשקפת הגשמות.
וכל פרשנות שמובילה להגשמה היא בגדר פרשנות של מינות, כך רבנו מלמד במורה, וכך עולה מפרשנויותיהם של אונקלוס ויונתן בן עוזיאל אשר הרחיקו מן ההגשמה גם במקום שהיא רחוקה מאד-מאד – ואילו רש"י טיפל בפסוקים באופנים גסים מאד, אשר מדרדרים למינות. והראיה, ראה נא את יהדות המינות האורתודוקסית כמה היא שקועה בהזיות פגאניות.
כמו כן, יש בפירושו גם פרשנויות מגשימות מפורשות, לא רק פרשנויות שמובילות להגשמה.
אני מציע לך אפוא ללמוד היטב את חמשת החלקים הראשונים במאמר: "רש"י – ראש פרשני ההגשמה", וכן כמה מן החלקים הראשונים בסדרת המאמרים על אונקלוס. ועל-כל-פנים אל תחשוב שתגיע אל תכלית בעניין זה, כי עניין שלילת הגשמות הינו עניין מחשבתי רחב מאד, ואשר רבנו הקדיש לו כמעט את כל החלק הראשון של מורה הנבוכים – כי מסעו של האדם בעולם הוא הרחקת הגשמות מן הבורא יתעלה, וזוהי מהותו ותמציתו של יסוד ייחוד ה'.
אגב, אם אתה חושב שהנך נקי לחלוטין מן ההגשמה, קרוב לוודאי שאתה טועה, כי כדי לזכך את המחשבה מסיגי ההגשמה ומאופני החשיבה החומרית שטבועה בנו עמוק מעת לידתנו, האדם זקוק להכשרה רבה מאד, ולהבנת עניינים דקים מאד. אתה מוזמן לעיין בסדרת המאמרים "מורה הנבוכים", ולראות עד כמה הנושא רחב, וכמה יש להתעמק ולהשׂכיל בו.
בהצלחה רבה. ואף שלא עליך המלאכה לגמור אי אתה בן חורין ליבטל ממנה.
אגב, כתבת כך: "ברור לנו אפוא שאין לייחס להקב"ה שום דבר גשמי כגון כעס או כל רגש של בני אדם או איברים של בני אדם", ואם הדבר כל-כך ברור ופשוט ומקובל בעמֵּנו מדוע רבנו השקיע בעניין זה כֹּה רבות, וייחד לעניין זה את כל החלק הראשון של מורה הנבוכים?
זה אכן בכלל לא ברור כפי שהשואל מתאר, כולם חושבים ומאמינים שהקדוש-ברוך-הוא "אוהב" אותם כאילו היה סנטה קלאוס.