שלום וברכה!
ידוע הדבר שהרמב"ם העלה את ערך האמת על נס.
אם כן, דבריו במורה נבוכים (ג כח) קצת קשים לי, וז"ל:
"ממה שצריך שתתעורר עליו הוא שתדע שהדעות האמתיות אשר בהם יגיע השלמות האחרון אמנם נתנה התורה מהם תכליתם וצותה להאמין בהם בכלל והוא - מציאות האלוה ית' ויחודו וידיעתו ויכלתו ורצונו וקדמותו - אלו כולם תכליות אחרונות לא יתבארו בפרט ובמוגבלות אלא אחר ידיעת דעות רבות. ועוד צותה התורה להאמין קצת אמונות שאמונתם הכרחית בתיקון עניני המדינה כאמונתנו שהוא ית' יחר אפו במי שימרהו - ולזה ראוי שייראו ויפחדו ממרות בו".
ונראה לחאורה מדבריו שישנן אמונות אמיתיות וישנן אמונות הכרחיות שאינן נכנסות תחת הגדרה אחת עם האמונות האמיתיות חלילה. ואלו לכאורה שקרים שהתורה מספרת לנו כי העם מוכרח להאמין בהם ובלעדיהם יהיה בלאגן. ולמרות שאצל בורא עולם אין כעס וחרון אף, ואין אצלו שינוי הרגשות, התורה אומרת שיש כדי להפחיד את פשוטי העם שלא יסורו מדרך הישר..
ברור שלדעת הרמב"ם התורה לא מוכרחה לשקר. אם כן, מהו פירוש דבריו.
גם לעניין חינוך הילדים, האם מותר לומר להם שאסור לחלוק על החכמים (האמיתיים) כדי שיגדלו לדרך הישר למרות שאני חושב שאכן כל אחד צריך להכריע בהלכה התלמודית לפי שכלו ואין לאף אחד סמכות בימינו ואפשר לחלוק ולהתווכח בהלכה?
כנראה שלא הבנתי את כוונת רבנו, ולכן אבקש את עזרתכם.
אני יודע שהרב אדיר לא הגיע במאמריו לחלק ג במורה עדיין, אך אני שואל כי שאלה זו מטרידה אותי.
בתודה ובברכה.
תודה רבה על התשובה ועל הסבלנות. לא הייתה בכוונתי לפגוע באף אחד. אתקן ואערוך את הכותרת והשאלה כך שלא יישמעו דברי כדברים חריפים. ואם טעותי גרמה לכך שתכתוב את תשובתך על אף שאתה טוען שהיא בשטחיות (ולדעתי היא לא, והיא עמוקה מאוד, לשכלי לפחות) אז יצא מזה טוב, ואני מקווה מאוד שהטוב שיצא מזה גדול מהרע שגרמתי.
שוב תודה