בראשׁית יט' כו: וַתַּבֵּ֥ט אִשְׁתּ֖וֹ מֵאַחֲרָ֑יו וַתְּהִ֖י נְצִ֥יב מֶֽלַח
רלבג - ביאור המילות: "ותהי נציב מלח – רוצה לומר, שארץ סדום ועמורה היתה כמו נציב גדול ממלח, כי מחוזק השרפה התחדש שם מלח, כאומרו: ׳גפרית וָמלח שׂרֵפה כל ארצהּ׳ (דברים כט, כב). וראוי שתדע כי מהארץ הנשרפת יתחדש המלח, כמו שהתבאר בספר האותות. ולא זכר מה שקרה לאשתו בהביטהּ מאחריו, להִשָּׁעֲנוֹ על מה שזכר המלאך (יז) שיקרה לו אם יביט אחריו. ועוד, שכבר זכר אחר זה (ל) שכבר עלה לוט מצוער וישב בהר הוא ושתי בנותיו, וזה ראיה שכבר מתה אשתו."
1) מבחינה לשונית, הפרשנות של רלב"ג כאן נראית לגיטימית לחלוטין.
2) בנוסף, זה גם מעניק להסיפור הבנה טבעית יותר.
3) האם הרמב"ם יסכים לפרשנותו של רלב"ג כאן?
"וכבר ידוע שאנו מתרחקים תכלית הריחוק משינוי סדרי בראשית" (מאמר תחיית המתים, פרק ו, עמ' פח).