נשאלתי בהודעת SMS את השאלה הבאה:
ערב טוב אדיר, מה עושים בשנת השמיטה הקרובה?
מה מומלץ לקנות לאכול ומה לא (היתר מכירה, אוצר בית דין, ערבה דרומית וכו').
תודה.
תשובה:
כדי לשמור ולקיים את שנת השמיטה כהלכתה יש צורך הכרחי בשיתוף פעולה של כל מערכות המדינה, ובארגון מחדש של כל החקלאות במדינת ישראל בכל השנים, ובשנת השמיטה בפרט. שידוד מערכות מקיף שכזה לא יכול להתרחש במצב הקיים, אלא רק לאחר כינון סנהדרין וממלכת כהנים וגוי קדוש.
לפיכך, מכיוון שממילא לא ניתן לקיים את דיני שנת השמיטה בימינו כהלכתן, וכן מכיוון שממילא כל דיני השמיטה בימינו הם מדרבנן, וכן מכיוון שכל ההצעות שהוצעו (היתר מכירה, אוצר בית דין, וכו') הן הצעות רעות מאד מבחינות שונות -- עדיף שלא להונות את עצמנו בכל מיני היתרים מפוקפקים אשר מחדירים השקפות רעות, ומרגילים ומחנכים את עם-ישראל לשימוש בתכסיסי פיקציה והתעיה בעניינים מקודשים.
עדיף להיות ישרים ולהודות על האמת שאנו בעוונותינו רחוקים מאד מה' יתעלה, ואין אנו מסוגלים לקיים את דיני השמיטה הנעלים בשל תעייתנו אחרי התהו וההבל. בדרך זו נהיה כנים וישרים ואמיתיים, ונימנע מלעוות את הדת בשיבושים חמורים כגון היתר מכירה אשר מוכר קרקעות של ארץ ישראל לגויים, או אוצר בית דין אשר הופך את כל עניין השביעית למסחר ולאמצעי להפקת רווחים וטובות הנאה (היפך מטרת התורה), או קנייה מאזורי הערבה הדרומית אשר מחלישים את אחיזתנו כאן כאילו הם אינם חלק מארץ ישראל.
זאת ועוד, כל "היתרי הכשרות" השונים הרעים מאד כאמור, משרתים את כומרי הדת האורתודוקסים, בעיקר מפני שהם משמשים בפועל ככלי להפקת רווחים וטובות הנאה מדת משה, וכן כאמצעי להתנשאות ולבידול ולשנאת חינם. לכן אין להתייחס כלל לכל ההיתרים כביכול הללו, אלא יש להתעלם מהם לחלוטין!!
וכאמור, כל עוד לא נכונן ממלכת כהנים וגוי קדוש לא נוכל לבצע את ההתאמות המערכתיות בחקלאות ובכלל מערכות המדינה כדי שהחקלאים וכל עם-ישראל יוכלו לקיים את דיני שנת השמיטה כהלכתן.
כל מה שאמרתי לעיל נכון בעיקר לעבודת הארץ ולקיום מסחר בפירות שביעית. ברם, מה שאדם פרטי יכול לקיים בביתו -- יקיים, כגון שמירה על זמן הביעור, ויבער מביתו את הפירות שכלו לחיה מן השדה, וכן שמירה על קדושת פירות שביעית ככל יכולת האדם, כגון ליהנות בהם רק באופנים המותרים ליהנות מפירות שביעית, ולשים את שאריותיהן בשקית אטומה ורק לאחר מכן לזרקן לפח האשפה. וכן אם יש לו גינה פרטית ינהג בה בכל דיני השביעית ככל יכולתו, כגון יפקיר את פירותיה ולא יטפחה אלא יקיימה בלבד.
וה' יזכה אותנו לראות באותו היום שבו תשוב ותרום קרננו ונזכה לקיים את דיני השביעית כהלכתן.
מכל מקום שתרצה.
אז בסוף בשנה הבאה מהיכן נקנה/נביא פירות וירקות?
בעז"ה בקרוב יתפרסם מאמר בעניין זה.
חשוב להוסיף עניין שנוגע באופן ישיר לדיוננו, ואשר מחזק מאד את מסקנתי:
קאפח טוען בפירושו להלכות שמיטה ויובל (עמ' תלד) שארץ ישראל בגבולות עולי בבל מותרת בעבודת הארץ בשביעית וכל-שכן לפי שיטתו שגם כל הספיחין שם מותרים. ובמלים אחרות, קאפח טוען שכל אזור הערבה והנגב הדרומי לא חלים עליו כלל כל דיני השביעית!
קאפח מביא ראיה לדבריו מהלכות שמיטה ויובל (י, יא), שם רבנו פוסק כך:
"ובזמן שאין היובל נוהג [...] ונוהגת שביעית בארץ מדבריהם".
קאפח טוען למעשה, ש"הארץ" שנזכרה בהלכה הזו היא דווקא הארץ שבגבולות עולי בבל, ולכן הוא מסיק מקל-וחומר שהארץ שבגבולות עולי מצרים פטורה מכל דיני השביעית בזמן הזה שהשביעית נוהגת מדבריהם.
ברם, לפי דעתי קאפח טעה מאד: ראשית, אין שום ראיה לכך שהמלה "בארץ" שרבנו מזכיר בדבריו בהלכה לעיל מתייחסת אך ורק לארץ-ישראל בגבולות עולי בבל; ושנית גדולה מזו, יש הלכה מפורשת שגם בזמן חכמי המשנה והתלמוד, והוא הדין לזמן הזה שהשביעית היא מדרבנן, גם בזמן הזה גזרו על סוריה שתהיה אסורה בעבודה בשביעית כארץ ישראל, ואם גזרו על סוריה כל-שכן וקל-וחומר שגזרו על הערבה ועל הנגב הדרומי של ארץ ישראל בגבולות עולי מצרים.
כמו כן, ההלכה הזו בעניין סוריה מופיעה מיד לאחר ההלכה שמגדירה את תחומי גבולות הארץ של עולי בבל ועולי מצרים, כך שברור שחובה ללמוד ממנה לענייננו.