נשאלתי כך: לשון הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה פ"ג: "מעלה גדולה היא למי שהוא מתפרנס ממעשה ידיו", אפשר להבין מהלשון הזה שזו מעלה גדולה ומיוחדת אבל לא חובה מוחלטת.
תשובה: דייק מן הרישא שם:
"כָּל הַמֵּשִׂים לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה – הרי זה חִלֵּל את השם, וּבִזָּה את התורה, וְכִבָּה מְאוֹר הדת, וגרם רעה לעצמו, ונטל חייו מן העולם-הבא. לפי שאסור ליהנות בדברי תורה בעולם-הזה [ואפילו באופן צדדי וכשיש לך פרנסה מכובדת]".
כלומר, מי שאין לו חייב לעבוד לפרנסתו, ולכן כל חכמי המשנה והתלמוד עבדו לפרנסתם. ומה שרבנו נקט בלשון "מעלה גדולה", כוונתו לומר שגם מי שיש לו ממון, אם הוא מבקש להגיע למעלת החסידים הראשונים, הלא המה חכמי המשנה והתלמוד, יעבוד לפרנסתו ולא יתבטל ממלאכה ומיגיע כפיו. ועוד בעניין מעלת המלאכה ראה דברי רבנו בפירושו לאבות (ד, ז).