בהלכות לולב (ח, יב), בעניין המחיצה שהייתה בבית המקדש, רבנו פוסק כך:
"אף-על-פי שכל המועדות מצוה לשמוח בהן, בחג הסוכות הייתה שם במקדש שמחה יתרה, שנאמר: 'וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים' [ויק' כג, מ]. כיצד היו עושין? ערב יום טוב הראשון היו מתקנין במקדש מקום לנשים מלמעלה ולאנשים מלמטה, כדי שלא יתערבו אלו עם אלו. ומתחילין לשמוח ממוצאי יום טוב הראשון, וכן בכל יום ויום מימי חולו של מועד" וכו'.
ובפירוש-המשנה מסכת סוכה (ה, ב) רבנו אומר כך:
"תיקון גדול, כלומר גדול התועלת, והוא שהיו מכינים מקום לנשים ומקום גדוּר לאנשים, ומקום הנשים למעלה על מקום האנשים גבוה ממנו כדי שלא יסתכלו האנשים בנשים".
ונשאלתי בעניין טעמיו של רבנו, וכך השבתי: נראה לי שטעמיו של רבנו בפיהמ"ש ובמשנה-תורה משלימים זה את זה. הוי אומר, למחיצה יש שתי מטרות: האחת שלא יתערבו; והשנייה שלא יסתכלו הגברים בנשים ולכן היא הייתה דווקא במקום גבוה – והוא הדין למחיצת בית-הכנסת, כלומר יש לבנות את מחיצת בית-הכנסת באופן שימנע התערבות והסתכלות.
והיה חבר שטען שרבנו חזר בו מדבריו בפירוש-המשנה ופסק שהטעם היחיד להקמת המחיצה היה כדי למנוע התערבות של האנשים בנשים – והשבתי לו שהוא צודק, ונראה שאכן הטעם המרכזי הוא כדי שלא יתערבו, וכנראה לא חששו בימי קדם שהגברים יסתכלו על הנשים שהרי ממילא הנשים היו לבושות בצניעות רבה מאד, והיה די ביצירת ריחוק ובמניעת התערבות כדי למנוע קלות ראש וליצנות. אולם, בימינו, שהנשים והנערות מגיעות לעתים קרובות בלבוש שאינו צנוע לבתי-הכנסת, הכרחי לאמץ גם את הטעם של רבנו שמובא בפירוש-המשנה.