בסןף פרק ה בחלק הראשון של מורה נבוכים הרמב"ם כתב משהו מפתיע בעיניי, הנה ציטוט : " אם יתרשל אדם וירצה שלא להגיע לאותה דרגה שאנו מצפים ממנו שיתרומם אליה, ויפרש את הביטויים האלה שבאו בעניין זה כמורים על השגות חושיות של אורות נבראים, בין אם הללו מלאכים בין אם דברים אחרים - אין בכך נזק. "
האם הרמב"ם אומר פה שזה בסדר לא ללכת בדרך הנכונה ?
למה הוא מתכוון פה ?
כתבת: "הסבר זה קל בהרבה להבנה פירוש המיקראות".
ברם, צר לי אך לא הבנתי כמעט מאומה.
לפיכך איני יכול להתייחס.