אם הבנתי נכון ואם אני זוכר נכון, רמב"ם בהקדמתו למשנה שואל מדוע אלוהים ברא כל כך הרבה שוטים שמבזבזים את חייהם בפעילות אידיוטית, והוא עונה שהאידיוטים האלה נוצרו כדי לשמש כחברה לחכמים. אולם בהלכות דעות קובע אותו הרמב"ם כי החכם צריך להיזהר מאוד שלא להתרועע עם ההמונים. האם הרמב"ם משנה את דעתו? אם לא, כיצד שתי טענותיו אינן סתירה?
top of page
כדי לראות את זה בזמן עבודה, עברו לאתר הפעיל שלכם.
5 תגובות
אי אפשר יותר להגיב על הפוסט הזה. לפרטים נוספים יש לפנות לבעל/ת האתר.
bottom of page
לפי דבריך, הרמב"ם במורה סבור שעמי הארצות קיימים גם לטובת עצמם וגם לטובת יחידי הסגולה?