האם הסברו של קנייבסקי על הלכות תשובה של הרמב"ם נכון?

לעצם השאלה: אם אכן ב"חטאנו" שבתפילת שמונה-עשרה יוצאים ידי חובת הווידוי, מדוע חכמים קבעו לנו לומר ווידוי מיוחד, ועוד הוסיפו וקבעו לנו לאמרו לפני תפילת מנחה של ערב יום הכפורים, שמא ייחנק בסעודתו... ללמדנו, שיש מצוה מן התורה לומר ווידוי מיוחד ולא יוצאים ידי חובה בתפילת "סלח לנו" שבשמונה עשרה.

ואולי יתרה מזאת! קנייבסקי נשאל האם אדם יוצא ידי חובה בתפילת "סלח לנו", דהיינו האם לכתחילה הוא יכול לסמוך על תפילה זו ולהימנע מאמירת הווידוי, ובמלים אחרות, קנייבסקי מוחק למעשה מצוה מתרי"ג המצוות שנאמרו למשה בסיני! שהרי הוא אומר שאין צורך לקיים את המצוה הזאת, ולא רק בדיעבד, אלא אפילו לכתחילה!

והנה דברי רבנו בעניין מצוה זו בספר המצוות (עשין עג):

"והמצוה השלוש ושבעים, הוא הציווי שנצטווינו להתוודות על החטאים אשר חטאנו לפניו יתעלה בדיבור, בעת שנשוב מהם [כלומר בסוף תהליך התשובה לאחר שגמר בליבו לעזוב], וזה הוא הווידוי. ועניינו, שיאמר: אנא השם, חטאתי עוויתי, פשעתי ועשיתי כך וכך. וירחיב את הדיבור ויבקש כפרה בעניין זה כפי צחות לשונו".

ונראה לי שמגמת המינות של קנייבסקי למחוק את המצוה הזו נובעת מתפישת היהירות והגאווה של המינים האירופים האשכנזים, אשר נדמה להם שהם "צדיקים וחסידים", "גאוני עולם" ו"קדושי עליון", ואמירת הווידוי פוגעת בקדושתם המדומה, ולכן, בסתר לבם הם מבקשים למחוק את אמירת הווידוי, כדי שלא לפגוע בתדמיתם כאלהים בשר ודם.

וכל ההתקבצות הזו והסלידה כלפי בשר ודם, פשוט מעורר גועל עד כדי בחילה...

הנזק הגדול ביותר הוא שהם אינם מתבוננים בציוויי ה' והפירת התורה לדת טכנית לחלוטין, הלא המשפט "יוצאים ידי חובה" שגור על פיהם וזה רק מראה עד כמה התורה בשבילם היא בשביל להיפטר ממנה. ומה שמעמיק את סכלותם זו היא יגיעתם ודקדקנותם בזוטות הלכתיות מומצאות, מה שמשלהב בקרבם את התחושה שעושים את רצון ה'. אלא שהמטרה העיקרית היא לשכלל את הנפש, ובדרכם הם רק עושים הכול כלפי חוץ ובעת ניסיון הם ייכשלו כעלה נידף.

אם כבר פתחת את הנושא. חוו דעתכם על דבריו הבאים:

"בהקלטה המיוחדת מלפני כמה שנים נשמע תלמידו ומקורבו הגדול, הרה"ג רבי אורי טיגר, שואל את מרן שר התורה, על ההשמטות ברמב"ם והחידוש של החזון איש שהתגלה כ"רוח הקודש".

התמלול המלא

הרב טיגר: "ב"אגרות וכתבים" (אגרות ורשימות קהלות יעקב ח"א עמ' ע"ט) כתוב שאי אפשר ללמוד מההשמטות של הרמב"ם, כי אם היה לרמב"ם עוד כמה שנים לחיות הוא היה מכניס גם את ההלכות האלה, ה"קהילות יעקב" כותב את זה בשם ה"חזון איש".

אבל אני מצאתי חידוש יותר גדול שה"חזון איש" גופיה כותב, יש סתירה ברמב"ם בין הלכות קרבן פסח להלכות תמורה, כותב (החזון איש תמורה סי' ל"ה סק"ט) שאפשר ליישב את הסתירה, שזה משנה ראשונה וזה משנה אחרונה והרמב"ם לא הספיק לתקן את זה בספר שלו. זה חידוש עצום! אז כל סתירה ברמב"ם נגיד שהרמב"ם לא הספיק לתקן, איפה מצינו ישוב כזה ברמב"ם?".

מרן הגר"ח קנייבסקי: "רוח הקודש".

הרב טיגר: "זה הוא אמר ברוח הקודש".

מרן הגר"ח קנייבסקי: "בטח".

הרב טיגר: "בשאר מקומות אי אפשר לתרץ דבר כזה".

***