נשאלתי כאמור, להלן תשובתי:
בהלכות שבת (ח, ז) נאמר כך: "הדש כגרוגרת – חייב, ואין דישה אלא בגידולי קרקע, והמפרק הרי הוא תולדת הדש. החולב את הבהמה חייב מפני שהוא מפרק". ברם, הואיל ומותר לאשה להניק בשבת ברור ששאיבת חלב-אֵם איננה בגדר תולדת מפרק. ועדיין יש לשאול, האם אסור מדרבנן לשאוב חלב-אֵם באופן ידני? ובכן, בתוספתא שבת (י, ד) נאמר: "לא תָקֵל אשה מדדיה ותחלוב לתוך הכוס או לתוך הקערה ותניק את בנה", אך רבנו אינו פוסק זאת להלכה. נראה אפוא, שלדעת רבנו מותר לכתחילה לשאוב חלב-אֵם בשבת, ואין בזה אפילו איסור דרבנן.
עוד ייראה לי, שרבנו לא פסק כברייתא הזו מפני שהיא מתירה לאדם לינק ישירות מן השדיים, שהרי בהמשך הברייתא שם נאמר: "אין יונקין לא מן הנכרית ולא מבהמה טמאה" וכו' (ומדובר שם כאשר יש צורך רפואי לפי הבנתם הרפואית הקדומה, למעט פיקוח נפש), משמע שמותר לאדם לינק ישירות מדדי האשה, אך כאמור חז"ל ורבנו שללו זאת, וכֹה דברי חכמים בהלכות מאכלות אסורות (ג, ג): "אף-על-פי שחלב-האדם מותר, אסרו חכמים לגָדול לינק אותו מן השדיים, אלא חולבת אישה לתוך הכלי, ושותֶה. וגדול שינק מן השד – כיונק שרץ, ומכין אותו מכת מרדות". והואיל ומן הברייתא עולה שמותר, נראה ברור שהיא ברייתא דחויה.
אגב, בגמרא שבת (קלה ע"א) נאמר: "בן שמונה הרי הוא כאבן ואסור לטלטלו, אבל אמו שוחה ומניקתו מפני הסכנה", ושם פירש רש"י: "מפני שחלב הרבה בדדיה, ומביאה לידי חולי". ופירושו סכלות, שהרי לא יעלה על הדעת שאשה תבוא לידי סכנת פיקוח נפש מאי-הנקה במשך יום אחד. אלא כוונת הגמרא היא, שהתינוק הוא בסכנה, שמא הוא יחיה וישרוד. כלומר, אפילו שהוא נולד לשמונה חודשים וסיכוייו לחיות אפסיים (לפי תפישׂתם באותם הימים), הרי שעדיין יש איזה סיכוי שהוא יחיה וישרוד, ולכן אסור לנו להמיתו בידיים, שמא יצליח לחיות.