1) על פי הרמב"ם, האם גבר יהודי, כיום, יכול להיות בנישואין לשני נשים, או יותר, באותו זמן?
2) אם התשובה היא כן, האם זה אומר שזה מותר מבחינה הלכתית, אבל זה עדיין עדיף, לדעת הרמב"ם, לא לעשות זאת - אם בימינו, בעבר, או בעתיד - מבחינה השקפתית? או האם זה אומר שזה מותר מבחינה הלכתית ללא בעיות כלשהו גם מבחינה השקפתית?
במלים אחרות, על פי הרמב"ם, האם בעל ואישה אחת הם המבנה המשפחתי האידיאלי ביהדות? אם התשובה היא כן, היכן אומר הרמב"ם זאת?
3) על פי הרמב"ם, האם חרם דרבינו גרשום לגיטימי?
תודה על תגובתך.
התכוונתי למה שפוסק רבנו בסוף הלכות איסורי ביאה:
"יתרה מכל זאת אמרו, יפנה עצמו ומחשבתו לדברי תורה, וירחיב דעתו בחכמה--שאין מחשבת עריות מתגברת, אלא בלב פנוי מן החכמה, ובחכמה הוא אומר "איילת אהבים, ויעלת חן: דדיה, ירווך בכל עת; באהבתה, תשגה תמיד" (משלי ה,יט)".
כלומר, אם נדמה לו לאדם שיש לו כוחות לשתי נשים, יפנה את הכוחות היתרים שלו לתורה.
מורי אדיר, כתבת: "ברם ביחס לבני אדם הממוצעים, דומני שעדיף לו לאדם לעשות את התורה לאשתו השניה."
אני לא מבין את המשמעות הפשוטה של המילים "לעשות את התורה" כאן בהקשר זה. בבקשה אתה יכול להביע את הנקודה הזאת במילים אחרות.
לאור דברי הרמב"ם במורה בגנות חוש המישוש, נראה לעניות דעתי כי ראוי שאדם ישא יותר מאשה אחת רק אם אין לו ילדים או שיש לו כלי זרע חזקים במיוחד ובתנאי שהוא מסוגל לפרנס את כל נשותיו בכבוד. ברם ביחס לבני אדם הממוצעים, דומני שעדיף לו לאדם לעשות את התורה לאשתו השניה.
ביחס לתקנת גרשום, אין לתקנתו כוח לחול על כלל ישראל, והכפייה שנוהגים בה בעניין זה פסולה.
יישר כוחכם על הדיונים החשובים.