לא מצאתי שהרמב"ם כותב אם מותר או אסור להתענות תענית חלום בפורים.
לגבי שבת הוא פוסק (תעניות א יב) שכן מתענים תענית חלום.
והגמרא אומרת (פסחים סח:) שמר בריה דרבינא התענה כל השנה, מלבד פורים.
מפשט הדברים נראה שאסור להתענות תענית חלום בשבת.
מהי דעת הרמב"ם הלכה למעשה?
נראה לי שאתה צודק.
תודה רבה על התשובה שלך הרב אדיר!
אינני מקפיד על איתמר, אדרבה, אני מעריך את האכפתיות שלו כלפיי בכך שהוא דואג שלא אגלוש לפלפולי סרק (יכול להיות שאני חוטא בכך מפעם לפעם משום סקרנותי העזה לידיעת פרטי ההלכה למעשה וידיעת רצון ה').
לכאורה ה"כל שכן" שעשית משבת לפורים לא מתיישב עם הלכה שמצאתי עכשיו ברמב"ם (נדרים ג ט):
"הנודר שיצום בשבת, או ביום טוב--חייב לצום, שהנדרים חלות על דברי מצוה כמו שביארנו. וכן הנודר שיצום יום ראשון או יום שלישי כל ימיו, ופגע בו יום זה, והרי הוא יום טוב או ערב יום הכיפורים--הרי זה חייב לצום; ואין צריך לומר ראש חודש. פגע בו חנוכה ופורים, יידחה נדרו מפני הימים האלו--הואיל ואיסור הצום בהן מדברי סופרים, הרי הן צריכין חיזוק; ויידחה נדרו, מפני גזירת חכמים."
לכאורה ע"פ הלכה זו ה"כל שכן" ניתן להאמר על ר"ח אך לא על פורים.
דביר היקר,
בהלכות תעניות (א, יא) נאמר כך:
"הרואה חלום רע--צריך להתענות למחר, כדי שישוב וייעור למעשיו, ויחפש בהן, ויחזור בתשובה; ומתענה, ואפילו בשבת. ומתפלל עננו בכל תפילה, אף על פי שלא קיבלה עליו מבעוד יום. והמתענה בשבת--מתענה יום אחר, מפני שביטל עונג שבת".
מן הלשון "ואפילו בשבת" עולה במפורש שכל-שכן פורים.
ואין להביא ראיות לסתור מן התלמוד כאשר אנו באים לפסוק הלכה לדעת רבנו.
ואל נא תהא קפידתך על חברנו איתמר, יש דברים שהם אכן זוטות שאין ראוי לעסוק בהם, ויש דברים שהם הלכה למעשה. ואיך אנו יודעים להבחין? כל עוד הדבר מובא במפורש בהלכות משנה תורה, ראוי להתייחס אליו.
***
הערה כללית על עניין ה"חלום רע", ההלכה הזו נפסקה מתוך ההנחה שמי שחלם חלום רע נמצא במצב של חרדה ובהלה מדין שמים, ומחשבותיו וחרדותיו עלו וצפו בדמיונו בעת השינה. כלומר, מדובר במי שיש עוון בידו, ומחשבותיו ודמיונותיו נצטיירו בחלומו אשר ביעת אותו באופן שלא מאפשר לו לעבור לסדר היום.
ויש תועלת רבה בהלכה הזו לפי דעתי, מפני שהיא מעוררת את האדם לערוך חשבון נפש ולשוב בתשובה, אך לצערנו הדת האורתודוקסית החדשה מחקה אותה, אך לא רק אותה, כל מקום שנוגע להנאות החומר בכלל ולתאוות האכילה בפרט, הדת האורתודוקסית התירה את הרצועה לחלוטין, מפני שכומרי הדת ביקשו ומבקשים למצוא חן בעיני ההמונים ולהכשיר את תאוותיהם ככל שניתן, כדי לקיים את קורדום החוצבים אשר בידם, ולכן נדיר מאד שהם יפסקו הלכה לא פופולארית.
ידידי היקר, הנך חוזר ושוגה בעיסוק בזוטות אשר לא מועילות במאומה. אני מבקש ממך להפסיק, אין זה הלך רוחנו באור הרמב"ם.