ההלכה הרווחת היום היא שיש להדליק בערב שבת נרות חנוכה ואחר כך נרות שבת, שכן יש מי שאומר שבהדלקת הנרות הוי קבלת שבת.
מלבד העובדה שלדעת רבנו קבלת שבת אינה תלויה בהדלקת הנרות, נראה פשוט שיש להקדים הדלקת נרות שבת לנרות חנוכה דקיימא לך "תדיר ואינו תדיר - תדיר קודם".
דרך אגב זה המקום להוציא מדעת הטועים את ההלכה המפורסמת כיום לפיה יש עניין להקדים תפילת מנחה להדלקת נר חנוכה (דבר שבלאו הכי נעשה בימי החול, אך לדבריהם צריך גם להעשות בערב שבת), וטעמם משום שבמקדש הקדימו להקריב קרבן התמיד קודם הדלקת המנורה, וכיוון שהחנוכיה היא כנגד המנורה (לפי דמיונם המוטעה, שכן המצוה מעיקר הדין הינה "נר איש וביתו" ותוספת נר בכל יום היא רק מנהג המהדרין, ועוד שבעבר כלל לא ידעו מהמושג "חנוכיה" והוא מנהג מחודש), לכן יש להקדים תפילת מנחה שהיא כנגד קרבן התמיד להדלקת החנוכיה.
מכל מקום, השאלה שלי היא, מדוע רבנו לא הזכיר מתי ראוי להדליק נרות חנוכה בערב שבת, שכן אי אפשר להדליק אותם בזמנם "עם שקיעת החמה" שאז כבר נכנסת השבת. מישהו יודע מה היה המנהג בזמנם? האם לדעת רבנו מובן מאליו שמקדימים את ההדלקה מעט לפני השקיעה ולכן לא הזכיר זאת?
רבנו סמך על ההיגיון והשכל הישר, שהרי אין צורך לומר שאסור להדליק עם שקיעת החמה, לפיכך ידליק קודם לכן במעט, כפי שההלכה מאפשרת.
והוא הדין למוצאי שבת.
אגב, ברשותך ידידי נאור, חשוב מאד להבהיר כאן יסוד חשוב מאד בהלכה, והוא נחיצות ההיגיון והשכל הישר. ההלכה ניתנה באופן כזה שיש מקום רב להפעלת השכל הישר, ויודע אני היטב שהתרבות האורתודוקסית מרחיקה מחשיבה עצמאית, אך אין זו דרכה של תורה. וההלכה שהבאת היא ראיה לכך, שהרי אין מענה מפורש לעניין במקורות, אלא, יש להפעיל את השכל הישר, וממקרה זה יש ללמוד שיש להפעיל שיקול דעת והיגיון כאשר אנחנו באים להכריע או לפסוק בענייני הלכה.