ראו את דברי קאפח בהלכות נדרים עמ' שפד:
"הבאתי את כל דברי המל"מ הארוכים. אף שבאמת אין להם כל שייכות לדברי רבנו ולשיטתו. וכל הדיון כאן [...] אין לו עניין [...] ואילו ראו נוסחת רבנו במשנה, ומה שכתבתי לעיל [...] היינו חוסכים כל האריכות. אך זאת נחמתינו ששכר עסק תורה יש בידינו".
האמנם שכר עסק תורה יש בידו של קאפח? והלא לדעת רבנו הוא כילה את ימיו ולילותיו בדברים מיותרים במקרה הטוב, ובדברי הבל והתעייה וסילוף במקרה הפחות טוב, ואיך אפשר לומר על אריכות דברי האחרונים המהובלים, שכילוי הזמן בהזיותיהם בעילגותם בפלפוליהם ובשגיאותיהם, שהוא "עסק תורה"?
וניחם את עצמו והשקיט את מצפונו בדברי הבל, ואף התעה את הרבים לתעות בהבלי האחרונים.
ויותר ויותר נראה לי שקאפח ניפח את פירושיו בכוונה תחילה, כדי לעבות ולפאר את ספריו.
וראו עוד את דברי קאפח בעניין זה בהלכות נדרים (עמ' תכט):
"ועיין מל"מ [=משנה למלך] שדן בנוסחת רש"י ושיטתו, וכן פלפל ארוכות כמנהגו הטוב בדברי התוספות בונה עולמות ומחריבן. ודברי רבנו לדעתי ברורים".
ואף-על-פי שקאפח מודה שדברי רבנו ברורים, עדיין הוא אומר שהדיונים והפלפולים הארוכים בדברי רש"י והתוספות הם "מנהג טוב" – ארור יהיה שהתעה אותנו אחרי המינים ושיטותיהם.
***
וראו עוד את דברי קאפח בעניין זה בהלכות נדרים (עמ' תמג):
"למרבה התימה כל גדולי עולם הללו [כוונתו שם לכס"מ, לרדב"ז, למער"ק, ולעוד מינים הוזי הזיות] צללו במים אדירים והעלו פנינים בידם, אך אינן נשבצות [הפנינים הללו שהם העלו] במשבצות שיצק רבנו, או שהן [=הפנינים שהעלו המינים] גדולים מדאי או שהם קטנים מדי. ושני דברים עזרו לרעה: שינויי הנוסחאות בלשון הגמ' ושינויי הנוסחים בלשון רבנו [...] ואסיים הלכה ברורה-עמומה זו בדברי הרד"ע הקצרים [האמנם?] אף שאינם מוסיפים מאומה".
גדולי עולם? העלו פנינים? מה פשר החנפנות הזו? וקאפח מוסיף: "ושני דברים עזרו לרעה", פתאום הוא מתהפך, העלו פנינים או עזרו לרעה? עד מתי הוא פוסח על שתי הסעיפים? ולכל אריכות הדברים הוא מוסיף את דברי הרד"ע "אף שאינם מוסיפים מאומה", אז למה להוסיפם? כמו כן, 13 השורות העקושות של הרד"ע בכתב צפוף קטן ועילג זה בגדר "דברים קצרים"?