בספרות ההלכה מצוי במקומות רבים המושג - 'גיל חינוך'.
במשנה תורה מזכיר רבינו מושג זה בכמה וכמה מקומות, ואלו חלקם:
בהלכות ברכות (ה, א): "אֲבָל הַקְּטַנִּים חַיָּבִין בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים כְּדֵי לְחַנְּכָן בְּמִצְוֹת".
בהלכות ציצית (ג, ט): "נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים פְּטוּרִין מִן הַצִּיצִית מִן הַתּוֹרָה. וּמִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁכָּל קָטָן שֶׁיּוֹדֵעַ לְהִתְעַטֵּף חַיָּב בְּצִיצִית כְּדֵי לְחַנְּכוֹ בְּמִצְוֹת."
בהלכות ק"ש (ד, א): "נָּשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים פְּטוּרִים מִקְּרִיאַת שְׁמַע. וּמְלַמְּדִין אֶת הַקְּטַנִּים לִקְרוֹתָהּ בְּעוֹנָתָהּ וּמְבָרְכִין לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ כְּדֵי לְחַנְּכָן בְּמִצְוֹת."
בהלכות מזוזה (ה, י): "הַכּל חַיָּבִין בִּמְזוּזָה אֲפִלּוּ נָשִׁים וַעֲבָדִים. וּמְחַנְּכִים אֶת הַקְּטַנִּים לַעֲשׂוֹת מְזוּזָה לְבָתֵּיהֶם."
בהלכות מגילה (א, א): "קְרִיאַת הַמְּגִלָּה בִּזְמַנָּהּ מִצְוַת עֲשֵׂה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים... וּמְחַנְּכִין אֶת הַקְּטַנִּים לִקְרוֹתָהּ."
ובהלכות שופר (ב, ז): "הַתִּינוֹקוֹת שֶׁלֹּא הִגִּיעוּ לְחִנּוּךְ אֵין מְעַכְּבִין אוֹתָן מִלִּתְקֹעַ בְּשַׁבָּת שֶׁאֵינָהּ יוֹם טוֹב שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה כְּדֵי שֶׁיִּלְמְדוּ..."
אם כן, נשאלת השאלה: מהו גיל חינוך לדעת רבינו?
והנה, בהלכות סוכה (ו, א) כתב רבינו: "נָּשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים פְּטוּרִים מִן הַסֻּכָּה... קָטָן שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְאִמּוֹ שֶׁהוּא כְּבֶן חָמֵשׁ כְּבֶן שֵׁשׁ חַיָּב בְּסֻכָּה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים כְּדֵי לְחַנְּכוֹ בְּמִצְוֹת.
האם ניתן להקיש ממצות סוכה לשאר כל המצוות? או שמא גיל חינוך משתנה ממצוה למצוה ע"פ דרכה ואופן קיומה?
כמו כן, על פי דעת רבינו, מאיזה גיל ראוי לחנך את הקטנים למצוות דרבנן, למשל המתנה של שש שעות בין אכילת בשר לחלב, דקדוק בהלכות מוקצה בשבת, וכיוצ"ב?
בעניין מצות תפילין נאמר (ד, יג): "קטן שיודע לשמור תפילין - אביו לוקח לו תפילין כדי לחנכו במצוות", כלומר, מצות חינוך נקבעת באופן שונה בהתאם לכל קטן וקטן. וכן נאמר לעיל לגבי מצות ציצית: "קטן שיודע להתעטף", כלומר לפי דעת הקטן נקבע חיוב האב במצות חינוכו לציצית.
והוא הדין לכל המצוות, שיש להתאימן לכל קטן וקטן לפי גיל החינוך המתאים לו. ומה שנאמר בסוכה חמש-שש הוא מפני שמדובר במצוה קלה יחסית, שאפילו קטן בגיל כזה יכול לקיימה בעצם שהותו ושינתו בסוכה, מה-שאין-כן תפילין לדוגמה.
כמו כן, לעתים יש קטן בגיל מסוים שיש לו מצבי רוח, ויום אחד ניתן לחנכו לדבר מסוים, ויום אחר אין לו סבלנות ואורך רוח הנדרשים לקיים את המצוה.
קצרו של דבר, אין בעניין זה גדרים ברורים, ולא לחינם, כי כל קטן מתפתח באופן שונה. ויש קטן שמיושב בדעתו ומסוגל לקיים מצוות, ויש קטן שיש להמתין עמו.
לגבי המתנה בין אכילת בשר לחלב ודיני מוקצה, לדעתי יש לחנך את הקטן בזה מגיל צעיר ככל שניתן, כי לא חסר אוכל בבתים היום ב"ה, וגם לא חסר משחקים שהקטן יכול לשחק בהם בשבת שאינם מוקצה, כך שיחסית קל לרסנו בזה.