במשנה (ז, יב) נאמר כך: "הלוקח כלי תשמיש מן הגוי, את שדרכו להטביל – יטביל, להגעיל – יגעיל, ללבן באור – ילבן" וכו', ושם פירש רבנו: "כלי תשמיש – כלומר תשמיש אכילה, ובתנאי שיהו אלו הכלים מן המתכות, כגון הברזל והזכוכית" וכו'.
נמצא אפוא, כי לדעת רבנו הזכוכית היא סוג מסוגי המתכות הנחצבות מן האדמה.
עוד פוסק רבנו בהלכות חמץ ומצה (ה, כד), וכֹה דבריו:
"כלי מתכות וכלי אבנים שנשתמש בהן חמץ ברותחין בכלי ראשון, כגון קדרות ואלפסין, נותן אותן לתוך כלי גדול וממלא עליהן מים ומרתיחן בתוכו, ואחר-כך שוטף אותן ומשתמש בהן במצה. וכן הסכינין מרתיח את הלהב והניצב בכלי ראשון, ואחר-כך משתמש בהן במצה".
הואיל ורבנו לא מזכיר כלי זכוכית בהלכה זו, ברור כשמש שכלי זכוכית נכללים ב"כלי מתכות וכלי אבנים", שהרי גם הזכוכית היא חומר שנחצב מן האדמה. לפיכך, די בהלכה זו כדי להבין שכלי זכוכית דינם ככלי מתכות או ככלי אבנים, שהרי גם הזכוכית נחצבת מן האדמה.
עוד ברור, שדין הכשרת הכלים לפסח זהה לדין הכשרת הכלים לעניין בשר וחלב.
ולהשלמת העניין הבה נעיין גם בהלכות מאכלות אסורות (יז, ב):
"הלוקח כלי תשמיש סעודה מן הגויים מכלי מתכות וכלי זכוכית, דברים שלא נשתמש בהן כל עיקר, מטבילן במי מקוה ואחר-כך יהיו מותרין לאכול בהם ולשתות. ודברים שנשתמש בהן על-ידי צונן כגון כוסות וצלוחיות וקיתונות, מדיחן ומטבילן והן מותרין. ודברים שנשתמש בהן על-ידי חמין כגון יורות וקומקמוסין ומחמימי חמין, מגעילן ומטבילן והן מותרין. ודברים שנשתמש בהן על-יד האור, כגון שפודין ואסכלאות, מלבנן באור עד שתנשר קליפתן ומטבילן והן מותרין".
גם מהלכה זו ברור כשמש, שלדעת רבנו, הכשרת כלי מתכות וכלי זכוכית – בהגעלה.
אגב, הטענה בימינו לפיה לא רואים בליעה בכלי זכוכית או נירוסטה תמוהה, שהרי גם מחממי חמין, דהיינו כלי מתכות או כלי זכוכית שהגוי השתמש בהם לחימום מים בלבד, אף-על-פי-כן חייבו אותנו להגעילן, ואפילו אין בהם שום רבב, ואפילו הגוי השתמש בהם פעם אחת בלבד.
והוא הדין לסכין שנזכר בהלכות חמץ ומצה לעיל – אפילו אם השתמשנו בו "ברותחין בכלי ראשון" פעם אחת בלבד ואין בו רבב, כבר חלה עלינו חובה להגעילו יחד עם הניצב!
הערה: מדברי רבנו בפירוש המשנה עולה שכלי זכוכית הם ככלי מתכות, ומהלכות מאכלות אסורות עולה שהם ככלי אבנים, שהרי רבנו פוסק: 'כלי מתכות וכלי זכוכית', אך לעצם ההלכה אין זה משנה מאומה, כי דינם שווה. אגב, בהלכה ו שם עולה שדין כלי מתכות וכלי אבנים זהה לעניין הכשרת כלים שנלקחים מן הגויים, כלומר רבנו לא מיעט את כלי האבנים בהלכה ב.
הערותיך נובעות מאי-הבנה.
1) מה שבעיניך פשיטא, אין לו שום יסוד, אדרבה, כדי שכלי יעמוד בחום גדול של תנור הוא צריך להיות יותר חזק מן הכלים של ימינו שרק מעמידים על הגז. ואם כליהם היו כל-כך "חלושים" איך מצאנו כלים שנשתמרו אלפי שנים? כמו כן, כאמור, חז"ל חייבו בהגעלה אפילו כאשר השתמשו בכלי פעם אחת בלבד, ולא יעלה על הדעת שכליהם היו עד-כדי-כך "חלושים".
אלא ברור, שגם כאשר אין שום סימן לבליעה -- חובה להגעיל, מסקנה: סימני בליעה אינם קובעים מאומה לעניין חובת הגעלת הכלי, ולכן בשום פנים אין לקבוע שאין להגעיל היום כלי מתכות או כלי זכוכית בגלל שהם "אינם בולעים", ומי שעושה כן כופר בפסיקת הסנהדרין.
עוד כתבת: "ובוודאי נתנו טעם גם אחרי הדחה בעלמא", וזו כבר הזיה מוחלטת.
2) לגבי מחממי חמין, חז"ל חייבו הגעלה גם כאשר הגוי השתמש בכלי לחימום מים בלבד. כלומר, גם כאשר אין שום מקום לחשוד שמא הוא השתמש בו לבישול. נמצא, שחובה להגעיל את הכלי גם כאשר אין בו שום סימני בליעה של תבשיל. ומה שאמרתי לעיל בעניין הסנהדרין נכון גם כאן.
3) לגבי הניצב, בדרך כלל לא מכניסים את הניצב לחמץ רותח, רק את הסכין, ואף-על-פי-כן יש להגעילו. ושוב נמצאנו למדים, שסימני בליעה אינם התנאי לחובת ההגעלה או לפטור ממנה.
4) לגבי הרבב שנזכר, שאלת היכן מצינו שאין בהם שום רבב? ובכן, מכך שחז"ל לא התנו שיהיה רבב כדי לחייב להגעיל את הכלים האמורים, משמע, שאפילו שאין בהם שום רבב. וזהו לימוד פשוט ובסיסי מאד של "הבנת דבר מתוך דבר" בהלכה. ואדון אותך לכף זכות בעניין זה.
וברשותך אוסיף ואשאל אותך שאלה שמעט מטרידה אותי:
אם לדעתך הנני טועה כמעט בכל מה שאמרתי, על מה בירכת אותי ב"חזק וברוך"?
האם אתה מברך אותי שאמשיך לטעות (לפי דעתך) כמעט בכל מה שאני אומר גם בעתיד?
על-כל-פנים, אשיב לך בברכה:
חג מבורך לכל אוהבי ה' ולכל ישרי הלבב דורשי האמת באמת.
חזק וברוך
כמה הערות/הארות:
1.הכללת זכוכית בכלי מתכות שחובה להגעיל- פשיטא לכולם שהיום אין בליעה בכלי מתכות, בזמן חז"ל וגם בתקופת רבינו כלי מתכות וכלי זכוכית היו סדוקים וחלשים ובוודאי נתנו טעם גם אחרי הדחה בעלמא, ולכן לדעתי, ראה רבינו להכליל כלי זכוכית בכלי מתכות ולחייבן בהגעלה.
2. מחמימי חמין- לאו דווקא חימום מים בלבד אלא פעמים שמדובר גם בחימום תבשיל! ולכן הצריך רבינו הגעלה.
3. הגעלת סכין עם הנצב -"כלי מתכות וכלי אבנים שנשתמש בהן חמץ ברותחין בכלי ראשון..."
משמע שדווקא אם השתמשנו בסכין והנצב בכלי ראשון שלתבשיל חמץ.
וייתכן לומר שההגעלה לא הוצרכה אלא לנצב שייתכן ובלע מהחמץ וכל שכן לחיבור שבין הנצב ללהב.
ולמה רבינו חייב גם הלהב יחד עם הנצב?
1.אדם בהול על ממונו ( לא בנקל היו זורקים את הסכין היחידה במטבח לתוך סיר רותח ומבעבע)
2. "...ואפילו אין בהם שום רבב, ואפילו הגוי השתמש בהם פעם אחת בלבד"..- איפה מצינו שאין בהם שום רבב?
ח