בבקשה עזרו לי להבין מה הרמב"ם חושב על "המנהגים" הבאים, במיוחד אלה שבמלים המודגשות
אם יש מיעוט של אנשים שעושים את הפעולות הללו אך ורק כמחוות סמליות, ולא מכיוון שלמעשים האלה יש כוח סיבתי או סגולתי בפועל, האם זה בסדר שאנשים כאלה יעשו את הפעולות האלה? האם הרמב"ם רואה סמליות כזו עבור מיעוט האנשים הזה מועילה פסיכולוגית - ולכן כשרה?
שו"ע
אורח חיים תקפ״ג סעיף א' (יוסף קארו:) יהא אדם רגיל לאכול בראש השנה רוביא דהיינו תלתן כרתי סילקא תמרי קרא וכשיאכל רוביא יאמר יהי רצון שירבו זכיותינו כרתי יכרתו שונאינו סלקא יסתלקו אויבינו תמרי יתמו שונאינו קרא יקרע גזר דיננו ויקראו לפניך זכיותינו.
הגה (של משה איסרליס:) ויש נוהגין לאכול תפוח מתוק בדבש (טור) ואומרים תתחדש עלינו שנה מתוקה (אבודרהם) וכן נוהגין, ויש אוכלים רימונים ואומרים נרבה זכיות כרמון ונוהגין לאכול בשר שמן וכל מיני מתיקה (מרדכי דיומא)
.סעיף ב' (יוסף קארו:) אוכלים ראש כבש לומר נהיה לראש ולא לזנב וזכר לאילו של יצחק
הגה (של משה איסרליס:) יש מדקדקים שלא לאכול אגוזים שאגוז בגימטריא חט [הנקודה שלי (תלמיד-משה): זהו איות כוזב של השפה העברית; המילה 'חטא' כוללת את האות א, אז כל המנהג הזה מבוסס על שקר. אם אני טועה, נא לתקן אותי.] ועוד שהן מרבים כיחה וניעה ומבטלים התפלה (מהרי"ל), והולכין אל הנהר לומר פסוק ותשליך במצולות ים כל חטאתינו וגומר (מנהגים) וגם נוהגים שלא לישן ביום ראש השנה (ירושלמי) ומנהג נכון הוא
ראייתך לכך שתופשים את הסימנים כסגולות מאגיות, הינה ראיה חזקה מאד!