בבקשה עזרו לי להבין מה הרמב"ם חושב על "המנהגים" הבאים, במיוחד אלה שבמלים המודגשות
אם יש מיעוט של אנשים שעושים את הפעולות הללו אך ורק כמחוות סמליות, ולא מכיוון שלמעשים האלה יש כוח סיבתי או סגולתי בפועל, האם זה בסדר שאנשים כאלה יעשו את הפעולות האלה? האם הרמב"ם רואה סמליות כזו עבור מיעוט האנשים הזה מועילה פסיכולוגית - ולכן כשרה?
שו"ע
אורח חיים תקפ״ג סעיף א' (יוסף קארו:) יהא אדם רגיל לאכול בראש השנה רוביא דהיינו תלתן כרתי סילקא תמרי קרא וכשיאכל רוביא יאמר יהי רצון שירבו זכיותינו כרתי יכרתו שונאינו סלקא יסתלקו אויבינו תמרי יתמו שונאינו קרא יקרע גזר דיננו ויקראו לפניך זכיותינו.
הגה (של משה איסרליס:) ויש נוהגין לאכול תפוח מתוק בדבש (טור) ואומרים תתחדש עלינו שנה מתוקה (אבודרהם) וכן נוהגין, ויש אוכלים רימונים ואומרים נרבה זכיות כרמון ונוהגין לאכול בשר שמן וכל מיני מתיקה (מרדכי דיומא)
.סעיף ב' (יוסף קארו:) אוכלים ראש כבש לומר נהיה לראש ולא לזנב וזכר לאילו של יצחק
הגה (של משה איסרליס:) יש מדקדקים שלא לאכול אגוזים שאגוז בגימטריא חט [הנקודה שלי (תלמיד-משה): זהו איות כוזב של השפה העברית; המילה 'חטא' כוללת את האות א, אז כל המנהג הזה מבוסס על שקר. אם אני טועה, נא לתקן אותי.] ועוד שהן מרבים כיחה וניעה ומבטלים התפלה (מהרי"ל), והולכין אל הנהר לומר פסוק ותשליך במצולות ים כל חטאתינו וגומר (מנהגים) וגם נוהגים שלא לישן ביום ראש השנה (ירושלמי) ומנהג נכון הוא
ראייתך לכך שתופשים את הסימנים כסגולות מאגיות, הינה ראיה חזקה מאד!
ביחס לכל עולם המאגיה והסגולות אומר רבנו בסוף הלכות עבודה זרה פרק יא כך:
"ודברים אלו כולן דברי שקר וכזב הן, והן שהטעו בהן עובדי עבודה זרה הקדמונים לגויי הארצות כדי שינהו אחריהן. ואין ראוי לישראל שהם חכמים מחוכמים להימשך בהבלים האלו, ולא להעלות על הלב שיש בהן תעלה [=תועלת], שנאמר 'כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל' [במ' כג, כג]. ונאמר 'כי הגויים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ואתה לא כן נתן לך ה' אלהיך' [דב' יח, יד]".
"כל המאמין בדברים אלו וכיוצא בהן ומחשב בליבו שהן אמת ודברי חכמה אבל התורה אסרה אותן, אינו אלא מן הסכלים ומחוסרי הדעת, ובכלל הנשים והקטנים שאין דעתן שלמה. אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת יידעו בראיות ברורות שכל אלו הדברים שאסרה תורה אינם דברי חכמה, אלא תהו והבל שנמשכו בהן חסרי הדעת, ונטשו כל דרכי האמת בגללן. ומפני זה אמרה תורה כשהזהירה על כל אלו ההבלים 'תמים תהיה עם ה' אלהיך' [דב' יח, יג]".
ותוכל לעיין במאמרי בספר "אפיקים להרמב"ם" במאמר על המיסטיקה ותמצא עוד מקורות רבים למלחמתה של התורה במאגיה ובסגולות, כי הציר של התורה כולה הוא מלחמה בעבודה זרה, וכל ההבלים הללו וכל הדמיונות והסגולות יסודן בעבודה זרה, אשר הציר שעליה היא סובבת היא המאגיה, כי בלעדי האמונה בכוחות מיסטיים על-טבעיים שקריים אין קיום לשום עבודה זרה.
מהלכות רבנו לעיל אנחנו לומדים שההבלים ההזיות והדמיונות גורמים לנטוש את דרכי האמת! ובמלים אחרות אם האדם ממלא את מחשבתו בהבלים בהזיות ובדמיונות הוא מחריב את צלם האלוה שבו, מתרחק מידיעת ה' יתעלה ומתדרדר לתהום הסכלות והבהמיות.
ביחס לטענתך שמדובר "במחווה סמלית", ובכן עשיתי פעם ניסיון לבדוק האם אכן מדובר רק "במחווה סמלית" וביקשתי לבטל רק אחד מהסימנים של ראש השנה... התגובה הייתה קשה וכואבת מצד בני משפחתי הרחוקים, עד שהבנתי שהם (כמו כל עם ישראל) למעשה מאמינים שבסימנים הללו תלויה הצלחתם במשך השנה. ואיני מציע לנסות לעשות את מה שעשיתי אלא די לך לקיים את דבר החכמה: "איזהו חכם הלמד מהניסיון, ואיזהו חכם שבחכמים הלמד מניסיונם של אחרים"...
ובמלים אחרות, אנשים אינם שמים לב, אך הם תופשים את הסימנים כסגולה מאגית להצלחה. וכל אמונה בסגולה מאגית הינה הבל הזיה ודמיון שיסודה בעבודה זרה (בדומה לקמיעות וכיו"ב), היא מרחיקה את האדם מדעת וממילא גם מרחיקה מהשקפות נכונות וישרות, האם כך ראוי לפתוח את השנה?