א) נתבונן שוב בדברי חז"ל בהגדה של פסח: "מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם? [...] וּלְפִי שֶׁהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל כָּפַר בְּעִקָּר", שים לב, חז"ל אמרו על אותו רשע כי הוא כפר בעיקר, מזאת נראה שיש ללמוד כי הוא למעשה כופר בעצם מציאותו של הקב"ה. ודומני שאין דרך אחרת להבין את דברי חז"ל כאן.
ב) ברור כי לדעת רבנו כל מי שכופר אפילו רק ביסוד אחד משלושה עשר היסודות אין לו חלק לעולם הבא, ובמלים אחרות, לא ניתן לדעת רבנו להיות אדם יהודי ולקבל רק חלק משלושה-עשר היסודות, ובאמת שאיני מבין איך הגעת למסקנה שניתן לקבל רק חלק מן היסודות הללו.
והנה דברי רבנו בסוף ביאורו לשלושה עשר היסודות, בהקדמתו לפרק חלק:
"וכאשר יהיו קיימים לאדם כל היסודות הללו ואמונתו בהם אמתית, הרי הוא נכנס בכלל ישראל, וחובה לאהבו ולחמול עליו וכל מה שצוה ה' אותנו זה על זה מן האהבה והאחוה, ואפילו עשה מה שיכול להיות מן העבירות מחמת תאותו והתגברות יצרו הרע, הרי הוא נענש לפי גודל מריו ויש לו חלק, והוא מפושעי ישראל. וכאשר יפקפק אדם ביסוד מאלו היסודות הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, וחובה לשנותו ולהשמידו ועליו הוא אומר הלא משנאיך ה' אשנא וכו'".
כתבת: "העובדה שהרשע כופר בציוויי הבורא (=במצוות התורה), מעידה על כך שהוא כופר בעצם מציאותו, שהרי אם היה מקבל שהוא מצוי לא היה מעז לכפור בציווייו."
למה להניח שזה מה שהרמב"ם היה אומר? איך אנחנו רואים את זה במילים שלו? אולי הבן הרשע מקבל את קיומו של אלוהים, אבל אינו מקבל שאלוהים נתן תורה למשה? או אולי הוא מכחיש כי אלוהים מתקשר בכלל לבני אדם? או אולי הוא מכחיש כי אלוהים נותן שכר ועונש לאנשים?
דחייה של חלק או את כל תשעת העיקרים האחרונים, אינה כוללת בהכרח את דחיית חלק או את כל ארבעת העיקרים הראשונים. יש בהחלט אנשים המקבלים את ארבעת הראשונים של השלושה עשר עיקרי הדת, אך הם עדיין מכחישים חלק או את כל תשעת העקרים האחרונים. למה לא נאמר שהבן הרשע הוא אדם כזה?
הבן הרשע אומר: "מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם? [...] וּלְפִי שֶׁהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל כָּפַר בְּעִקָּר", העובדה שהרשע כופר בציוויי הבורא (=במצוות התורה), מעידה על כך שהוא כופר בעצם מציאותו, שהרי אם היה מקבל שהוא מצוי לא היה מעז לכפור בציווייו.
ועיקר זה הוא היסוד הראשון בשלוש-עשרה היסודות של רבנו בפרק חלק:
"היסוד הראשון מציאות הבורא ישתבח. והוא, שיש שם מצוי בשלמות אופני המציאות, והוא עלת מציאות כל הנמצאים, ובו קיום מציאותם, וממנו נמשך להם הקיום. ואלו נתאר סלוק מציאותו כי אז בטלה מציאות כל נמצא ולא ישארו קיימים במציאות, ואלו נתאר סלוק כל הנמצאים זולתו, כי אז לא תבטל מציאותו יתעלה, ולא תחסר, כי הוא יתעלה בלתי זקוק במציאותו לזולתו, וכל מה שזולתו מן השכלים כלומר המלאכים וגרמי הגלגלים ומה שלמטה מהן הכל זקוק במציאותו אליו. וזה יסוד הראשון הוא אשר מורה עליו דבור אנכי ה' וכו'".
וכן יסוד זה מובא בהלכות הראשונות של ספר המדע, וכמו שכבר אמר לפניי תלמיד הרמב"ם.
א) נתבונן שוב בדברי חז"ל בהגדה של פסח: "מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם? [...] וּלְפִי שֶׁהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל כָּפַר בְּעִקָּר", שים לב, חז"ל אמרו על אותו רשע כי הוא כפר בעיקר, מזאת נראה שיש ללמוד כי הוא למעשה כופר בעצם מציאותו של הקב"ה. ודומני שאין דרך אחרת להבין את דברי חז"ל כאן.
ב) ברור כי לדעת רבנו כל מי שכופר אפילו רק ביסוד אחד משלושה עשר היסודות אין לו חלק לעולם הבא, ובמלים אחרות, לא ניתן לדעת רבנו להיות אדם יהודי ולקבל רק חלק משלושה-עשר היסודות, ובאמת שאיני מבין איך הגעת למסקנה שניתן לקבל רק חלק מן היסודות הללו.
והנה דברי רבנו בסוף ביאורו לשלושה עשר היסודות, בהקדמתו לפרק חלק:
"וכאשר יהיו קיימים לאדם כל היסודות הללו ואמונתו בהם אמתית, הרי הוא נכנס בכלל ישראל, וחובה לאהבו ולחמול עליו וכל מה שצוה ה' אותנו זה על זה מן האהבה והאחוה, ואפילו עשה מה שיכול להיות מן העבירות מחמת תאותו והתגברות יצרו הרע, הרי הוא נענש לפי גודל מריו ויש לו חלק, והוא מפושעי ישראל. וכאשר יפקפק אדם ביסוד מאלו היסודות הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, וחובה לשנותו ולהשמידו ועליו הוא אומר הלא משנאיך ה' אשנא וכו'".
כתבת: "העובדה שהרשע כופר בציוויי הבורא (=במצוות התורה), מעידה על כך שהוא כופר בעצם מציאותו, שהרי אם היה מקבל שהוא מצוי לא היה מעז לכפור בציווייו."
למה להניח שזה מה שהרמב"ם היה אומר? איך אנחנו רואים את זה במילים שלו? אולי הבן הרשע מקבל את קיומו של אלוהים, אבל אינו מקבל שאלוהים נתן תורה למשה? או אולי הוא מכחיש כי אלוהים מתקשר בכלל לבני אדם? או אולי הוא מכחיש כי אלוהים נותן שכר ועונש לאנשים?
דחייה של חלק או את כל תשעת העיקרים האחרונים, אינה כוללת בהכרח את דחיית חלק או את כל ארבעת העיקרים הראשונים. יש בהחלט אנשים המקבלים את ארבעת הראשונים של השלושה עשר עיקרי הדת, אך הם עדיין מכחישים חלק או את כל תשעת העקרים האחרונים. למה לא נאמר שהבן הרשע הוא אדם כזה?
הבן הרשע אומר: "מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם? [...] וּלְפִי שֶׁהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל כָּפַר בְּעִקָּר", העובדה שהרשע כופר בציוויי הבורא (=במצוות התורה), מעידה על כך שהוא כופר בעצם מציאותו, שהרי אם היה מקבל שהוא מצוי לא היה מעז לכפור בציווייו.
ועיקר זה הוא היסוד הראשון בשלוש-עשרה היסודות של רבנו בפרק חלק:
"היסוד הראשון מציאות הבורא ישתבח. והוא, שיש שם מצוי בשלמות אופני המציאות, והוא עלת מציאות כל הנמצאים, ובו קיום מציאותם, וממנו נמשך להם הקיום. ואלו נתאר סלוק מציאותו כי אז בטלה מציאות כל נמצא ולא ישארו קיימים במציאות, ואלו נתאר סלוק כל הנמצאים זולתו, כי אז לא תבטל מציאותו יתעלה, ולא תחסר, כי הוא יתעלה בלתי זקוק במציאותו לזולתו, וכל מה שזולתו מן השכלים כלומר המלאכים וגרמי הגלגלים ומה שלמטה מהן הכל זקוק במציאותו אליו. וזה יסוד הראשון הוא אשר מורה עליו דבור אנכי ה' וכו'".
וכן יסוד זה מובא בהלכות הראשונות של ספר המדע, וכמו שכבר אמר לפניי תלמיד הרמב"ם.