בקשה לייעוץ רגשי

איני בטוח שסיבות בריאותיות פחות חשובות מסיבות של טומאה וטהרה, וחי בהם ולא שימות בהם, ומכל מקום, עצם אכילת חלקו או רובו, אינה בגדר של "תעובר צורתו"? כמו כן, דומני שסנהדרין יכולה לפסוק להותיר ולהשאיר קדשים שיהיו בגדר "נותר" לכתחילה, כי ההלכה האוסרת להותיר קדשים נקבעה כדי שלא יבואו לזלזל בקדשים למיטב הבנתי, אך אם יש עודף גדול והאכילה המרובה גורמת לנזקים בריאותיים משמעותיים, ואין שום דרך אחרת שלא להותיר אותם אלא במחיר של נזקים בריאותיים -- לפי דעתי מותר לכתחילה להשאיר את הבשר שיהפוך ל"נותר", ולא על מקרה כזה ציוותה תורה מלכתחילה, ותמיד יש להפעיל את השכל הישר לפי עניות דעתי.

רבנו פוסק בהלכות פסולי המוקדשין (יח, ט): "אסור להותיר מבשר הקודשים לאחר זמן אכילתן, שנאמר בקרבן תודה 'לא תותירו ממנו, עד בוקר' (ויק' כב,ל); והוא הדין, לשאר הקודשים כולם. והמותיר אינו לוקה--שהרי ניתקו הכתוב לעשה, שנאמר 'והנותר ממנו עד בוקר, באש תשרופו' (שמ' יב, י)"

עתה יש לשאול, האם מותר לשרוף את הקדשים שנותרו לפני שהם יהיו בגדר "נותר"? אם כן, אז יש פתרון, שהכהנים יאכלו כמה שיוכלו לשאת מבלי להזיק לעצמם, ואת השאר יישרפו לפני שיהיה נותר.

אך עלי לבדוק עוד היטב את הפתרון הזה.

ומכל מקום, הבעיה היחידה היא עם הכהנים הקבועים, ואיני רואה מדוע שהם לא יאכלו מעט וכהני המשמרות ישאו ברוב המכריע של נטל האכילה. וייתכן שהכהנים האלה שהיו חולים ביקשו לאכול יותר מכפי שהם מסוגלים, ולא כפי שהם חייבים לפי מצות התורה, שהרי מעטים האנשים שמסוגלים להימנע מאכילת בשר צלוי בכמויות, ראה לדוגמה את הזלילות בברים בחתונות וכיו"ב.

1) איני חולק על כך, ואיני נמנע לעתים רחוקות לאכול בשר.

2) בלי כל קשר לעצם הדיון, יש לעשות כן.

3) פסחים אוכלים פעם אחת בשנה וחובה לאכול כזית בלבד, לגבי שלמי חגיגה, למיטב הבנתי מדובר בשלמים הבאים ברגלים, כך שגם כאן מדובר באכילת בשר לעתים רחוקות.

3) אני מניח שלא כל הכוהנים, אבל נראה מן המקור שהבאת שרובם חלו ברמה כזו או אחרת.

4) אולי מדובר בכהנים שלא היו מתחלפים, וכנראה שהיה עליהם לאכול פחות ולעסוק בפעילות גופנית ולתת לכהני המשמרות, שמתחלפים מדי חצי שנה בערך למיטב זכרוני, לעסוק ברוב האכילה.

5) מזה זמן רב שאני ממעט באכילת בשר, וכאשר אני אוכל מתחילות אצלי בעיות.

6) יישר כוחך!