בקשה לייעוץ רגשי

איני בטוח שסיבות בריאותיות פחות חשובות מסיבות של טומאה וטהרה, וחי בהם ולא שימות בהם, ומכל מקום, עצם אכילת חלקו או רובו, אינה בגדר של "תעובר צורתו"? כמו כן, דומני שסנהדרין יכולה לפסוק להותיר ולהשאיר קדשים שיהיו בגדר "נותר" לכתחילה, כי ההלכה האוסרת להותיר קדשים נקבעה כדי שלא יבואו לזלזל בקדשים למיטב הבנתי, אך אם יש עודף גדול והאכילה המרובה גורמת לנזקים בריאותיים משמעותיים, ואין שום דרך אחרת שלא להותיר אותם אלא במחיר של נזקים בריאותיים -- לפי דעתי מותר לכתחילה להשאיר את הבשר שיהפוך ל"נותר", ולא על מקרה כזה ציוותה תורה מלכתחילה, ותמיד יש להפעיל את השכל הישר לפי עניות דעתי.

רבנו פוסק בהלכות פסולי המוקדשין (יח, ט): "אסור להותיר מבשר הקודשים לאחר זמן אכילתן, שנאמר בקרבן תודה 'לא תותירו ממנו, עד בוקר' (ויק' כב,ל); והוא הדין, לשאר הקודשים כולם. והמותיר אינו לוקה--שהרי ניתקו הכתוב לעשה, שנאמר 'והנותר ממנו עד בוקר, באש תשרופו' (שמ' יב, י)"

עתה יש לשאול, האם מותר לשרוף את הקדשים שנותרו לפני שהם יהיו בגדר "נותר"? אם כן, אז יש פתרון, שהכהנים יאכלו כמה שיוכלו לשאת מבלי להזיק לעצמם, ואת השאר יישרפו לפני שיהיה נותר.

אך עלי לבדוק עוד היטב את הפתרון הזה.

ומכל מקום, הבעיה היחידה היא עם הכהנים הקבועים, ואיני רואה מדוע שהם לא יאכלו מעט וכהני המשמרות ישאו ברוב המכריע של נטל האכילה. וייתכן שהכהנים האלה שהיו חולים ביקשו לאכול יותר מכפי שהם מסוגלים, ולא כפי שהם חייבים לפי מצות התורה, שהרי מעטים האנשים שמסוגלים להימנע מאכילת בשר צלוי בכמויות, ראה לדוגמה את הזלילות בברים בחתונות וכיו"ב.

1) איני חולק על כך, ואיני נמנע לעתים רחוקות לאכול בשר.

2) בלי כל קשר לעצם הדיון, יש לעשות כן.

3) פסחים אוכלים פעם אחת בשנה וחובה לאכול כזית בלבד, לגבי שלמי חגיגה, למיטב הבנתי מדובר בשלמים הבאים ברגלים, כך שגם כאן מדובר באכילת בשר לעתים רחוקות.

3) אני מניח שלא כל הכוהנים, אבל נראה מן המקור שהבאת שרובם חלו ברמה כזו או אחרת.

4) אולי מדובר בכהנים שלא היו מתחלפים, וכנראה שהיה עליהם לאכול פחות ולעסוק בפעילות גופנית ולתת לכהני המשמרות, שמתחלפים מדי חצי שנה בערך למיטב זכרוני, לעסוק ברוב האכילה.

5) מזה זמן רב שאני ממעט באכילת בשר, וכאשר אני אוכל מתחילות אצלי בעיות.

6) יישר כוחך!

איני סבור שמיעוט באכילת בשר בהמה יגרום בהכרח למיעוט חיבוב בית המקדש (גם איני כהן כך שאין בעיה), ואף לא לריבוי "הרחמנים", כי ההימנעות שלי מריבוי אכילת בשר בהמה נובעת משיקולי נוחות בריאותית בלבד. וכאשר יוצא לי לאכול בשר אני נהנה מכך (אם הוא בשר איכותי ומכינים אותו היטב), ומעולם לא חשתי תחושת חמלה על הבהמה או העוף שנשחטו, למעט כאשר שמעתי משוחטים על היחס שמתייחסים לבהמות ולעופות לפני השחיטה, יחס שיש בו צער בעלי חיים. ביחס לתזונה, יש ברזל רב בשלל מוצרים מן הצומח, כגון טחינה, ובפעם האחרונה שעשיתי בדיקות דם ב"ה לא היה חסר לי מאומה.

אגב, ידוע כי היה רופא קבוע בבית-המקדש לטיפול בכהנים שהיו סובלים תדיר מחולאי מעיים שונים בשל ריבוי אכילת הבשר, איני זוכר כעת את המקור.

ברוך תהיה!

איני מתייחס לטבעונות כאל עבודה-זרה ולא אל בעלי החיים כקדושים, אלא כוונתי ללמוד מהם בבחינת קבל האמת ממי שאמרו, כלומר להעביר כמה שיותר את התזונה מתזונה מן החי לתזונה מן הצומח, וזאת במטרה לחיות חיים יותר בריאים כדי שאוכל לעבוד את ה' ולידע אותו טוב יותר. וכידוע, יש במיני הצמחים והקטניות וכיו"ב את כל הנדרש לאדם. ואני באופן אישי מרגיש הרבה יותר טוב כאשר אני ממעט באכילת בשר ועוף (למעט עוף צלוי טרי, כי כל השאר מכביד עלי) ובמקום זאת אוכל קטניות וירקות וכיו"ב.

כמו כן, אמרתי זאת בבדיחות הדעת בהקשר למסעדה הטבעונית שדנו בה בפורום בסמוך.

בחייהם של אוהבי האמת יש אתגר גדול והוא הבדידות המחשבתית, מה שעזר לי ברגעים קשים הוא זכירת דברי הרמב"ם על אברהם אבינו, שוויתר על כבודו מפני האמת, והנה דברי רבנו במורה (ג, ט):

"ואין ספק אצלי שהוא [=אברהם אבינו] [...] כאשר חָלק על שיטת כל בני אדם, היו מקללים ומבזים אותו ומזלזלים בו אותם התועים [רבנו אומר את זאת גם מתוך הניסיון שנתנסה, וכן נהגו ונוהגים]. וכיוון שסבל כל זה בשל אמונתו בה' יתעלה והעדיף את האמת על כבודו [כלומר שאברהם אבינו ויתר על כבוד עצמו וסבל רדיפות וביזיונות למען האמת], נאמר לו:'וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה' [בר' יב, ג]. והיה תכלית עניינו [כלומר בוא וראה למה זכה בשכר מסירותו], מה שאנו רואים היום מהסכמת רוב אנשי תבל לרוממוֹ ולהתברך בזכרוֹ, עד שמתייחס אליו [גם] מי שאינו מזרעוֹ, ואין חולק עליו ולא בלתי יודע את גדולתו".

כמו כן, אם חלילה הגיעו אל האדם ייסורין נפשיים עליו לקבל זאת באהבה ולידע שהכל בצדק מבורא עולם.

באופן אישי עלי להודות, כי לא קל לי גם להשתתף בפורום וגם לכתוב מאמרים, וזה אתגר בשבילי, כי בתחילה חשבתי שאקים פורום והוא יהיה הרבה פחות פעיל ממה שהוא היום, ואכן במשך למעלה משנה כמעט ולא היו תגובות כלל בפורום.

רק לאחר שנכנס תלמיד הרמב"ם, הפורום התעורר לחיים, ועוד יותר לאחר שנכנס תלמיד משה, וברוכים תהיו. ולמרות האמור, דומני שאף שאנחנו רק שלושה מגיבים מרכזיים, נראה לי שזה פורום די פעיל ביחס למשנת הרמב"ם שעוסקים בה די מעטים.

ומבחינתי ה' עושה עמי חסד מבחינה מסוימת, כי בקושי אני עומד בעומס של הכתיבה והפורום, ותחזוקת האתר, ופרנסת ביתי, ולימוד תורה, ושאר האתגרים שיש לכל אדם, ולצערי אני נאלץ להזניח את ביתי רבות, ואלמלא זכיתי לאשה טובה שמסכימה שאזניח את ביתי בשביל התורה לא הייתי מסוגל לעשות כלום.

כמו כן, אני מציע שכאשר אתה בא לארץ נפגש שלושתנו יחד לשיחה על קפה ועוגה או סעודה במסעדה טבעונית כשרה (ג'עלה ודברי תורה לפני האוכל).

.תודה רבה תלמיד־הרמב"ם על התשובה הנדיבה והמועילה שלך.

''אנחנו צריכים להתחזק במידת הביטחון, והיא תרופה טובה לעצבות ולחוסר סבלנות בחיים''

?האם הרמב"ם כותב על הדרך לטפח את המעלה הזו