הרב אדיר שלום! במאמר שלך על עניין אמונת גלגול הנשמות, ציטטת את רמב"ם (ההדגשות שלך במקור): "כבר ביארנו בעשירי דסנהדרין שאין אחר המוות שלֵמות ולא תוספת. ולא יקנה האדם שלֵמות ויוסיף מעלה אלא בעולם הזה, ועל זה רמז שלמה באמרו ["כֹּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךָ עֲשֵׂה] כִּי אֵין מַעֲשֶׂה וְחֶשְׁבּוֹן וְדַעַת וְחָכְמָה בִּשְׁאוֹל אֲשֶׁר אַתָּה הֹלֵךְ שָׁמָּה" [קהלת ט, י], אלא באותו מצב שאדם הולך, בו הוא נשאר לעולם. ולפיכך ראוי להשתדל בזמן הקצר והמועט הזה, ולא להעבירו אלא בלימודים בלבד לפי שהפסדו עצום שאין לו חליפין, ואין אפשרות תשלומין לכך".
ואני שואל: איך דברים אלו מסתדרים עם האמונה בתחיית המתים? ובמיוחד המשפט: "אלא באותו מצב שאדם הולך, בו הוא נשאר לעולם."
ועוד שאלה בעניין:
בהקדמה לפרק 'חלק', כשרמב"ם כותב על תחיית המתים, זו לשונו:
"ותחיית המתים יסוד מיסודות תורת משה רבינו, אין דת ואין קשר עם האומה היהודית למי שאינו מאמין בכך, אלא שהיא לצדיקים, ולשון בראשית רבה גבורת גשמים לצדיקים ולרשעים ותחיית המתים לצדיקים בלבד. והיאך יחיו הרשעים והם מתים אפילו בחייהם, וכך אמרו עליהם השלום רשעים אפילו בחייהם קרואים מתים וצדיקים אפילו במיתתן קרואים חיים, ודע שהאדם ימות בהחלט ויפרד למה שהורכב ממנו."
ואני שואל:
מדוע רמב"ם כותב את המשפט האחרון - "ודע שהאדם ימות בהחלט ויפרד למה שהורכב ממנו". מה עניין התיאור הזה כאן?
הכוונה שבאותו מצב רוחני של זכויות בו האדם נשאר לעולם.
וחזרתו לעולם הזה באיזה אופן שתהיה לא תשנה את מצבו ומעמדו.
ואין אנו יודעים היאך תהיה תחיית המתים, כך שאין אנו יכולים להקשות ממנה.
לגבי החילוק בין "נפש" ל"נשמה" ניסיתי לתת מענה להבחנה ביניהם במאמרי:
"פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְיָבֹא גוֹי צַדִּיק שֹׁמֵר אֱמֻנִים", שם בעיקר בפרק ד.