ניב זנדני

😀 שלום שלום. אפשר לפרש את דברי אביי על השי"ן, ולתת ראיה למנהג תימן הקדום ולשיטת הרמב"ם (ש ללא בסיס). הבעיה היא שבאמת, הרמב"ם לא מפרש כך את הגמרא, ולאחר עיון מחודש, אין שום דרך לומר שלדעתו דברי אביי הם על השי"ן. איני מתיימר לחדש הבנות בגמרא שהרמב"ם וחכמים קודמים לו, לא למדו (למרות שיש ראשונים שהבינו כך). מוחק את הפוסט.

אחרי מעט חיפוש, מצאתי שיש התייחסות של חז"ל לכך, סנהדרין יד דף א: מִנַּיִין שֶׁאֵין נִסְמָכִין לְבֵית עֵלִי? שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֹא יִהְיֶה זָקֵן בְּבֵיתְךָ כׇּל הַיָּמִים״. מַאי זָקֵן? אִילֵּימָא זָקֵן מַמָּשׁ, וְהָכְתִיב: ״כׇּל מַרְבִּית בֵּיתְךָ יָמוּתוּ אֲנָשִׁים״! אֶלָּא סְמִיכָה. כלומר, הקללה על זקנה אינה מוות בגיל צעיר (למרות שיונתן ב עוזיאל כן מפרש כך), אלא לא יהיו חשובים מבחינת מעמדם. עדיין קשה.

שלום אדיר, הנידה גם היא ערווה, וכל הפנויות (שאינן עולות להר הבית) הן נידות....

כן.

זו שאלה. האם אתה טוען שיש רמות גם באדם ש"אין לו חלק לעולם הבא"? אני מבין שלשיטת הרמב"ם אין עונש אקטיבי, קרי גהינום. אלא העובר על כרתות - נמנע ממנו חלק מהעולם הבא. וזהו מצב תמידי. אך "אין לו חלק" הוא מצב שבכלל לא מגיע לעולם הבא, כמו הבהמות.

ביחס לנק' 4 - אני מציע לבטל את כל ברכות המצוות, אי אפשר לדעת אם פתאום ימות ולא יוכל לקיים את המצוה.

נהדר. מתיישב טוב יותר. ברוך תהיה.

חשבתי על כך גם אני. אך בפרק ז דעות, משתמש הרמב"ם באותו מטבע לשון ("ז,ח כָּל אֵלּוּ--הֶם בַּעֲלֵי לְשׁוֹן הָרַע, שֶׁאָסוּר לָדוּר בִּשְׁכוּנָתָם, וְכָל שֶׁכֵּן לֵישֵׁב עִמָּהֶן, וְלִשְׁמֹעַ דִּבְרֵיהֶם."), ונראה ממבנה ההלכות שביטוי זה אינו בא להדגיש את הטמעת ורגילות התכונה, אלא לסווג כלשה"ר גמור התנהגויות שנראה במבט ראשון (או שיש מי שיטעה בהן) שאינן בגדר זה. בכל אופן, איני רואה דרך אחרת לתרץ, אלא בהבנה זו שלך. כנ"ל לגבי ההבנה שדבר זה מפי הקבלה. תודה

שלום תלמיד משה, גם ההדגשות הן על דרך האזהרה, ובאות על רקע שהעבירה נראית כקלה: אע"פ שאין לוקין - זה עוון גדול אע"פ שאומר אמת - הרי זה מחריב בדומה למה שכתב באיסו"ב יב: "עָווֹן זֶה--אַף עַל פִּי שְׁאֵין בּוֹ מִיתַת בֵּית דִּין, אַל יְהִי קַל בְּעֵינֶיךָ; אֵלָא יֵשׁ בּוֹ הֶפְסֵד, שְׁאֵין בְּכָל הָעֲרָיוֹת כְּמוֹתוֹ..." מפה ועד 'אין לו חלק לעולם הבא' יש מרחק... תודה

יש טחנת קמח בשכונת בית ישראל בירושלים. בעל המקום שלמה, 0527175350.

הצעירה שבכתבה לא נפגעה על ידי ולדר, אלא העובדה שיצאו להגנתו עוררה את הטרגדיה שלה. אגב, יוצאים הרבה "רבנים" להגנתו. לא הבנתי עד כמה הסטייה מהדרך חמורה.

גועל נפש 🤢

אדיר כתב: "ויכולים לעמוד זמן רב אחרי המילה כדי להוסיף ולחתוך כל מיני דלדולי בשר (וזה די מחריד)." ועל זה אומר - נכון מאוד! הרבה פעמים לוקחים את הנימול אחרי המילה לצד לצורך "תיקונים", אותם מבצעים עם מספריים. מעבר לסבל הנורא לתינוק, הדבר אסור ע"פ ההלכה, מאחר שאין חוזרים על ציצים שאינם מעכבים לאחר שפרש. בכל אופן המוהל לא יעשה את זה בזמן המילה כי הוא יראה לא "מקצועי". לכן חשוב למצוא מוהל נאמן (המעדיף את התינוק\ההלכה על פני המוניטין). אוסיף גם שבשל חומרות הלכתיות שמקורן באשכנז, הורחבה ההגדרה לציצין המעכבים, הגורמים לסבל לתינוק. בעוד לשיטתנו - רובם ככולם כשרים. מסכים מאוד גם לגבי ההרדמה - ישר כוח אדיר.

שלום, - לעניות דעתי עדיף מוהל. למוהל ניסיון של מאות אם לא אלפים, לרופא כמה עשרות. - הרופא יגזור קופון מכובד, עבור פעולה כירורגית פשוטה שבעבר ביצעו ללא כל הכשרה. אני שמעתי על 5000 שח וצפונה. חבל על הכסף. - לעניות דעתי הכאב לא כל כך גדול - בכל הבריתות שהייתי התינוק נרגע לגמרי כעבור דקה. - לא שמעתי שעושים הרדמה מקומית. מסתבר שהכנסת מחט לגיד של תינוק אינה חפה מסיבוכים. אשמח לשמוע אם כן עושים ומה הסיכונים. הסתייגות: דברי נאמרו בכלליות. אולי יש רופא שכן מומחה וכו'. (עברתי קורס מוהלים, ביקרתי בעשרות בריתות ומלתי את בניי)

אי אפשר לומר כך. רבינו אינו פוסק כמנהג העולם, אלא אם כן הוא מציין את עיקר הדין ומוסיף שנהגו כך וכך. בכל אופן, להבנתי - מה שכתבת מוסכם על כולם (עד הרמב"ם), גם לשיטת הרי"ף (שהוא מהמחמירים). אם תרצה לרדת לעומקם של דברים, חייב ללמוד את הסוגיה מתוך הגמרא. בתמצות, המחלוקת בין המקילים למחמירים נובעת מהברייתא (ועד סוף הסוגיה, כל אחד מפרש לפי שיטתו את הנאמר) "תניא בית שמאי אומרים מקנח ובית הלל אומרים מדיח" - ע"פ המקילים - מדובר באותה סעודה (!), בה צריך אדם לקנח פיו לאחר בשר אם רוצה לאכול גבינה (!). ע"פ המחמירים - יש שהייה בין בשר לחלב, ולכן מדובר על המקרה ההפוך, שהאוכל גבינה צריך לקנח פיו לפני שיאכל בשר - ואין מצריכים כאן שהייה ביניהם.

אפשרי... יקח הרבה זמן. תוכל לקרוא בעצמך את הגמרא מק"ד ב (מהמשנה) עד ק"ה א (סוף הקטע, "אסתרי דמר שמואל:"). לאחר מכן ראה דברי הרי"ף (כשיטת הרמב"ם, פרט לעוף). לאחר מכן קרא את התוספות, או בה"ג. רק אחרי שמכירים את הסוגיה, אפשר לדון איזו שיטה עדיפה.

צריך להודות לקב"ה על הכלי המדהים שנתן לנו - חיפוש בכל ספרות חז"ל בלחיצת כפתור. רס"ג מבין את הסוגיה כמו חכמי אשכנז (הובא ב'פירוש למסכת חולין ע"י חכם תימני' בתרגום של קאפח, בהערה 71. לא נמצא בסידור רס"ג שבידינו). כנראה שבסורא למדו את הסוגיה בצורה אחרת. ככה גם הלכות גדולות, שכידוע נכתב באמצע תקופת הגאונים. יש לי מה לענות אך הפורום פחות מתאים ללימוד גמרא (לוקח הרבה זמן). בל"נ אמצא זמן לשבת איתך פנים אל פנים. בכל אופן, תודה על ההשתדלות!

זה עצם העניין, יש הפרדה ברורה בתלמוד בין עוף לבין בשרא ראה בסוגייה שם. באופן כללי, הדבר מוזר - האיסור להעלות עוף וגבינה על שולחן אחד שמא יתבלבל ויאכל בשר עם חלב הוא גדר לגדר מדבריהם (שכן, דרך בישול אסרה תורה ורק בבשר בהמה). להוסיף גם שהיה לעוף זה להוסיף גדר לשני גדרות. כמו כן, למיטב הבנתי, הרמב"ם הוא הראשון בשושלת הפסיקה הספרדית שהורה כך (אצל פוסקי אשכנז וכן גאונים קדומים, רב יהודאי גאון ורס"ג, הדבר מותר). קשיא. לגבי ודאות שהנוסח מקורי, מסכים. אבל אפשר לומר שהוא בסבירות גבוהה מקורי.

נכון 😃. אבל רוב עם ישראל אוחז בהזיות האלה. אותי זה מעציב.