Moshe Sellam

שלום רב רציתי לשאול לגבי הפסוק: "וַיְהִ֤י עֵשָׂו֙ בֶּן־אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה וַיִּקַּ֤ח אִשָּׁה֙ אֶת־יְהוּדִ֔ית בַּת־בְּאֵרִ֖י הַֽחִתִּ֑י וְאֶת־בָּ֣שְׂמַ֔ת בַּת־אֵילֹ֖ן הַֽחִתִּֽי" (בראשית כט, לה). האם אנו יודעים על מקור שמה? הרי היהודים שמם נגזר מיהודה שפירושו להודות לה' והוא עוד לא נולד (אני מניח, וגם אם כן בטוח שלא לפני יהודית עצמה). האם מישהו מהמפרשים עומד על כך פירוש שמניח את הדעת?

שלום אני כרגע במילואים ואני עובד עם ציוד קשר שמצריך התעסקות בחשמל במהלך השבת. רציתי לדעת מה מותר ואסור בהקשר הזה במהלך השבת? למשל יש לנו צורך תמידי להטעין סוללות של מכשירי קשר, האם זה אפשרי?

רציתי לדעת כיצד יש ליטול את הלולב לפי הרמבם? מה שהכרתי כל השנים לצערי זה מה שראיתי בבתי הכנסת אבל בסידורים שם תמיד היה רשום שזה שיטת הארי (שאני ממש בספק אם הוא לא הכניס גם לכאן עבודה זרה בדרך הנענוע). ניסיתי להסתכל במשנה תורה בהלכות לולב אבל עדיין אני לא בטוח בדיוק איך לעשות זאת. האם יש איזה סרטון שממחיש?

שלום רב. בהלכות איסורי ביאה פרק יב הלכות ט-י מופיע כך: ט גּוֹי הַבָּא עַל בַּת יִשְׂרָאֵל: אִם אֵשֶׁת אִישׁ הִיא - נֶהֱרָג עָלֶיהָ; וְאִם פְּנוּיָה הִיא - אֵינוֹ נֶהֱרָג. י אֲבָל יִשְׂרָאֵל שֶׁבָּא עַל הַגּוֹיָה, בֵּין קְטַנָּה בַּת שָׁלשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד בֵּין גְּדוֹלָה, בֵּין פְּנוּיָה בֵּין אֵשֶׁת אִישׁ, וַאֲפִלּוּ הָיָה קָטָן בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד - כֵּיוָן שֶׁבָּא עַל הַגּוֹיָה בְּזָדוֹן, הֲרֵי זוֹ נֶהֱרֶגֶת, מִפְּנֵי שֶׁבָּאת לְיִשְׂרָאֵל תַּקָּלָה עַל יָדֶיהָ, כַּבְּהֵמָה. וְדָבָר זֶה מְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל... וְכָל אִשָּׁה יֹדַעַת אִישׁ לְמִשְׁכַּב זָכָר הֲרֹגוּ"(במדבר לא,טז-יז). אני מתקשה להבין הלכה זו. מדוע קטנה בת שלוש שנים ויום אחד נהרגת? אני מבין שהגויים לבהמות נמשלו. אבל לומר שבא על ישראל תקלה על ידה נשמר לי מאוד קיצוני. נראה לי ברור שמי שבא על קטנה כזו הוא חולה בנפשו והוא זה הגורם לתקלה.

שלום רב, שמעתי שמטריד בשבת אסורה, עיינתי קצת בפוסקים כדי להבין את המקור וראיתי שחלק מפנים לרמבם בהלכות שבת שהדבר דומה לקובע עם שוליים של טפח שאסור בשבת. 1) האם באמת ניתן לדמות את המטרייה לכובע וככזאת לאוהל ארעי? 2) ראיתי בגמרא במסכת עירובין שהגמרא דחתה את האיסור בכובע משום אוהל ארעי ולעומת זאת אמרה שאסור משום טלטול(קובע שאינו תפוס חזק לראש ויכול ליפול). מדוע אם כך כתב הרמבם שזה אסור משום אוהל ולא משום טלטול? במידה ומדובר באיסור משום טלטול האם זה גם תקף למטרייה? תודה מראש

שלום, הרמבם מלמד אותנו שדיבור האתון של בלעם עם בלעם היה במראה הנבואה (כמובן שהאתון לא דיברה באמת). השאלה שלי היא האם ידוע כיצד הרמבם הבין את מאמר חז"ל על 10 דברים שנבראו בין השמשות? האם הוא הבין אותו כפשוטו או כמשל (או חלקים ממנו כפשוטו וחלקים אחרים כמשל) אחד מהדברים שם זה שפי האתון נברא בין השמשות, מה המשמעות של זה ואיך זה מתיישב עם כך שהאתון דיברה במראה הנבואה? האם פי האתון שנברא בין השמשות נברא מראש כך שידבר בנבואה?

אם כבר העליתי פה שאלה מהמסופר על אלישע הנביא, הייתי מעוניין לדעת גם לגבי המסופר על האיש אשר קברו אותו ונגע בעצמות אלישע וקם על רגליו וחי (מלכים ב פרק יג פסוק כא) . איך להבין סיפור זה? האם הוא לא יכול להוביל לאמונה בניסים שמתחוללים בקברי צדיקים כמו המאמינים בעבודה זרה של נחמן מאומן?

בספר מלכים ב פרק ד פסוק כג מופיע כך: "וַיֹּאמֶר, מַדּוּעַ אתי (אַתְּ) הלכתי (הֹלֶכֶת) אֵלָיו הַיּוֹם--לֹא-חֹדֶשׁ, וְלֹא שַׁבָּת; וַתֹּאמֶר, שָׁלוֹם" האישה השונמית רוצה לצאת למסע אל אלישע. משונם אל הר הכרמל, בעקבות מות בנה. מדוע בעל אומר לה שהיום לא שחדש ולא שבת? הרי בכלל לא מותר לצאת בשבת מחוץ לתחום, והמרחק המתואר הרי הוא מרחק גדול מאוד. מהו המנהג הזה שהולכים אל איש האלוהים בחדש או בשבת?

2 שאלות שצצו לי בעקבות קריאה מחודשת של פרק ב בחלק א של מורה נבוכים. 1) אם אני מבין נכון, לפי הרמבם נברא האדם בצלם אלוהים, הוא הכוח השכלי שבאדם, ובכוחו זה האדם מבחין בין האמת ושקר. לאחר מכן האדם נפל ממדרגתו זו של יצור בעל שכל ונטע אחרי דמיונותיו תאוותיו וכו. אם אני מבין את המסופר בפרשת גן עדן כסיפור בעל סדר אירועים (קודם האדם היה יצור שכלי ואז נפל להיות יצור שרודף אחר דמיונותיו), כיצד אדם שהוא יצור שכלי טהור היה יכול מלכתחילה ליפול לרדיפה הזו, הרי היה צריך לשפוט את המציאות נכונה ולא ליפול?. תשובה אחת שעולה בראשי ביחד עם שילוב מפרק ל חלק ב, היא שלא מדובר במאורע בעל סדר זמנים אלא בתיאור משלי של מהות האדם, אשר יש בו את הזכר שהוא הכוח השכלי, ואת הנקבה שהיא מבטאת את החומריות שבו, והנחש אשר הוא כוח הניחוש המטעה אותו ואם כך כל הסיפור הוא בעצם משל על כל אדם ואדם מתחילת בריאת האדם ולעולם לא היה פה מעשה ששינה את מהותו אלא כך הוא היה תמיד. 2) שאלתי השניה היא לגבי הרצון החופשי באדם. נראה כאמור שעל האדם לשאוף להיות יצור אשר משליט את שכלו על המדמה. האם אדם אידאלי כזה יכול להיות בעל רצון חופשי? אם הוא מחוייב בכל מצב ומצב לפעול לפי שכלו ולפי אמת ושקר, האם אין הדבר מייתר את משמעות הבחירה באדם. לפי הבנתי בחירה היא דבר שנובעת מעצם כך שלאדם יש שיפוט ערכי על המציאות אשר קשור בטוב ורע כפי תפיסתו ולכן הוא בוחר בערכים שנראים בעינייו טובים. האם ליצור שכלי טהור אשר חסר שיפוט טוב ורע אנושי זה יכולה להיות בחירה?

שלום רב, רציתי לדעת לגבי מצוות פדיון הבן. ראיתי שהרמבם כותב שמצווה זו נהוגה בכל מקום ובכל זמן. ממה שהבנתי הפדיון שנותנים לכהן הוא חלק ממתנות הכהונה שהם זכו להם. בתקופה המקדש כשהיו כהנים ממש ולא רק אנשים שהם "בחזקת כהנים", הם לא היו בעלי קרקעות ונראה שלמצווה זו יש משמעות בהקשר של מתנה עבורם. בנוסף אם הבנתי נכון את מהות מצווה זו לגבינו היא שהבכורות שייכים לאלוהים, ובמעשה זה של נתינת הכסף אנו מראים ולו במעט את מחויבותנו כלפיו (למרות שאני לא בטוח שאני שלם עם הניסוח הזה). בימינו המצווה מרגישה לי חסרת משמעות, מהצד של נתינת מתנה לכהן, כיוון שאותו פלוני שנחשב לכהן בגלל שם משפחתו לא באמת משרת בקודש, ולא מתפקד ככהן בפועל. האם אפשר לתת פשר למצווה זו בימינו?

שלום רב! רציתי לדעת מהי ההגדרה של חמץ בכל מה שקשור ל"לא יראה לך כל חמץ..." אני רוצה להבין האם החיוב חל על כל מה שהוכן מחמשת מיני הדגן, או שזה חל על כל דבר שהוא המצוי בביתי שנפתח לפני הפסח, כגון רסק עגבניות? גבינה? וכו'. ומה לגבי משקה כגון וויסקי האם הוא נקרא תערובת חמץ?. השאלות אולי טריוואיליות ומצחיקות, אך מוחי מבולבל ושטוף שטויות הלכתיות, כי כל חיי הכרתי רק מה שידוע אצל המון העם שהנחילו לו הרבנים השכירים. מהן בעצם הגדרות החמץ ותערובת החמץ שחלות על המוצרים שעלי לסלק מביתי?. תודה

שלום רב, ראיתי בשולחן ערוך בסימן ג סעיף ג שהוא מדבר על דברים שנראים לי תמוהים, הקשורים באמונה בכשפים. הלכתי לבדוק את המקור וראיתי את הדברים מובאים במסכת ברכות דף סב עמוד א, למטה. כיוון שהדברים שם אינם נראים כדברי אגדה שניתן לפרש כדרך משל, אלא אמונה ממש בכישופים. רציתי לדעת כיצד עלי להתייחס לאמרות כאלה, להתעלם מהן, ומהלכות שכביכול נובעות מהן?

שלום רב! רציתי לשאול, האם יש הבדל בין אמונה לידיעה כפי שמנוסח על ידי הרמבם? בספר המצוות כותב הרמב"ם: "מצוה א. היא הצווי אשר צונו בהאמנת האלהות, והוא שנאמין שיש שם עלה וסבה הוא פועל לכל הנמצאים, והוא אמרו אנכי ה' אלהיך." לעומת זאת בפרק א במשנה תורה כותב הרמב"ם: "יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון. והוא ממציא כל נמצא. וכל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמתת המצאו". כמי שמאמין שאצל הרמב"ם יש משמעות לכל מילה שהוא בוחר, הנחתי היא שיש הבדל בין להאמין שיש שם עלה וסבה... לבין לידע שיש שם מצוי ראשון. האם אכן הדבר הוא כך? שאלה נוספת. האם ישנה המלצה לנוסח משנה תורה שאפשר לסמוך עליו שלא עבר עריכה? תודה מראש

שלום רב! רציתי לשאול האם עדיף לעשות ברית מילה אצל מוהל או רופא? עם הרדמה מקומית או ללא? מה הנימוקים ההלכתיים?