בוקר טוב ושלום עליכם אחיי אוהבי האמת והצדק , רציתי רק לומר בקצרה שנראה לי שיסוד מחלוקתם של הראשונים עם הרמבם( שהרי כבר בתקופתו של הרמבם נהגו לקבל תמיכה כספית בתמורה לעסק התורה וכדומה ולכן כתב נגד דבר זה, ראשית בפירושו על המשנה( כמדומני על פרקי אבות בפירושו על "אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות) ובסופו של דבר כתב זאת ( כנראה לאחר הרבה התלבטויות בנושא ) בתור פסק הלכה בספרו המונומנטלי "היד החזקה"(בהלכות תלמוד תורה). ונראה שיסוד מחלוקתם של הראשוניםשמתירים קבלת תמיכה עבור הלימוד עם שיטת הרמבם האוסר נובע (בין היתר)מפירוש דברי רבי יוחנן שאמר: כל העוסק בתורה שלא לשמה מוטב שלא נברא!!! לעומת רבי יהודה שאמר :לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות שלא לשמה!! שמתוך שלא לשמה יבואלשמה. ולכן בעלי התוספות על השס הקשו שלכאורה יש מחלוקת בעניין של לימוד שלא לשמה ותירצו שלעולם אין מחלוקת ומה שאמר רבי יוחנן הוא באופן שלומד על מנת לקנטר(לצער את השני ועל זה נאמר שהתורה נעשית לו "סם המוות" ) וזה אסור בתכלית, לעומת רבי יהודה שמדבר באופן של לימוד לצורך אישי כגון : כבוד(שיקראוני רבי) כסף וכו', ובאופן זה מותר ( ואולי גם מצווה שכן נאמר "לעולם יעסוק אדם בתו"מ שלא לשמה שמתוך שלא לשמה יגיע לשמה" משמע שזאת הדרך הרצויה לעולם!) כך בכל אופן הסבירו דבריהם בעלי התוספות. לעומת זאת דעת הרמבם שרק כשאדם נמצא בזמן ילדותו מותר לאביו /לרבו למושכו בדרך זאת : למד ותקבל ממתקים וכשגדל יותר למד ותקבל כסף וכשגדל יותר למד ותקרא רבי וכו' (ובאופן זה דיבר רבי יהודה) אולם כאשר גדל בגופו ושכלו דיו אסור שימשיך במהלך זה מאחר ומפיל עצמו על הציבור וכו' ( דוגמא לדבר ילד שגודל אצל הוריו הרי הוא מקבל כל חסרונו אולם כאשר גדל ונהיה לאיש צריך ללמוד מלאכה להתפרנס בכבוד לרכוש דירה ולהתחתן עם אישה אשר אהבת( וכעין זה בעניין התורה ,כאשר אדם בקטנותו אזי התורה מפרנסת אותו בכסף וכבוד כאמור באופן של לימוד של לא לשמה אולם כאשר גדל ונהיה לאיש הופכת התורה להיות כעין אישתו אהובתו ( דדיה ירווך בכל עת וכו' וכמו שנתן משל זה הרמבם בהלכות תלמוד תורה)
שהוא צריך לדאוג לה ולא לצפות שהיא תדאג לו כמו שהיה קטן ואימו(אל תטוש תורת אימך) דאגה לו.למסקנה: לדעת הרמבם מותר לקבל שכר וכבוד וכו' עבור לימודו רק בזמן קטנותו אולם כאשר גדל ונהיה לאיש צריך הוא להיות המשפיע ולא המקבל.
