אם המשמעות של 'ברוך' הינה מרומם אז אולי אפשר לייחס את שורש המילה הזו ל'ברך', הברך של הרגל. ואם כך הוא, אזי מי שהוא ברוך הוא מי שכורעים לפניו ברך.
האגדה בברכות (ז' א') :"תניא: אמר רבי ישמעאל בן אלישע: פעם אחת נכנסתי להקטיר קטורת לפני ולפנים, וראיתי אכתריאל יה ה' צבאות, שהוא יושב על כסא רם ונשא, ואמר לי "ישמעאל בני, ברכני!" אמרתי לו: "יהי רצון מלפניך, שיכבשו רחמיך את כעסך, ויגולו רחמיך על מדותיך, ותתנהג עם בניך במדת הרחמים, ותכנס להם לפנים משורת הדין". ונענע לי בראשו. וקא משמע לן שלא תהא ברכת הדיוט קלה בעיניך".
לפי אגדה זו, אין ברכת ה' באה במשמעות של רוממות והילול אלא במשמעות של תפילה.
אגב, רבנו מתעלם לחלוטין מאגדה זו. האם זה אומר משהו על דעתו עליה?
