הלכהכרבנו

רבנו רושם הרחקות בין בעל לאשתו שקיימות בזמן נידה בהלכות איסורי ביאה יא: י״ח-י״ט. אמנם רבנו שמט חיוב לישון בשתי מיטות, שלא כדעת השולחן ערוך ורוב הפוסקים. בכל זאת, שם נכלל איסור להתקרב לאשתו או לגעת בה בשום אופן. האם לפי דעת הרמב״ם מותר לישון במזרון אחד בימי נידה, אם לא נוגעים אחד בשני, אולי עם כרית או דבר אחר חוצץ בינהם? מה נפסק בתלמוד?

האם אורז שנבשל על ידי גוי אסור באכילה, או שאורז לא נחשב מאכל שעולה על שולחן מלכים?

כתב רבינו בהקדמה למשנה תורה: ״וכן אם למד אחד מהגאונים שדרך המשפט כך הוא ונתבאר לבית דין אחר שעמד אחריו שאין זה דרך המשפט הכתוב בגמרא, אין שומעין לראשון אלא למי שהדעת נוטה לדבריו בין ראשון בין אחרון.״ איך זה מסתדר עם מה שפסק רבינו בהלכות ממרים ה:ה: ״שני חכמים או שני בתי דינין שנחלקו שלא בזמן הסנהדרין או עד שלא היה הדבר ברור להן, בין בזמן אחד בין בזה אחר זה, אחד מטהר ואחד מטמא אחד אוסר ואחד מתיר אם אינך יודע להיכן הדין נוטה, בשל תורה הלך אחר המחמיר בשל סופרים הלך אחר המיקל.״ ואיך הרמב״ם מתייחס לתנא קמא בברייתא זו בעבודה זרה דף ז' ע"א: ״ת"ר הנשאל לחכם וטימא לא ישאל לחכם ויטהר לחכם ואסר לא ישאל לחכם ויתיר היו שנים אחד מטמא ואחד מטהר אחד אוסר ואחד מתיר אם היה אחד מהם גדול מחבירו בחכמה ובמנין הלך אחריו ואם לאו הלך אחר המחמיר ר' יהושע בן קרחה אומר בשל תורה הלך אחר המחמיר בשל סופרים הלך אחר המיקל א"ר יוסף הלכתא כרבי יהושע בן קרחה.״

האם לפי דעת רבינו מברכים ברכה על טבילת כלים?

רבנו פוסק בהלכות ברכות י:טז ׳'...הָרוֹאֶה לְבָנָה בְּחִדּוּשָׁהּ מְבָרֵךְ בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ אֱלֹקינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר בְּמַאֲמָרוֹ בָּרָא שְׁחָקִים וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם חֹק וּזְמַן נָתַן לָהֶם שֶׁלֹּא יְשַׁנּוּ אֶת תַּפְקִידָם שָׂשִׂים וּשְׂמֵחִים לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנֵיהֶם פּוֹעֲלֵי אֱמֶת וּפְעֻלָּתָם צֶדֶק וְלַלְּבָנָה אָמַר שֶׁתִּתְחַדֵּשׁ עֲטָרָה תִּפְאֶרֶת לַעֲמוּסֵי בָטֶן שֶׁהֵם עֲתִידִין לְהִתְחַדֵּשׁ כְּמוֹתָהּ וּלְפָאֵר לְיוֹצְרָם עַל כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ וְעַל כָּל מַה שֶּׁבָּרָא בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ מְחַדֵּשׁ הֶחֳדָשִׁים.׳׳ רבנו לא פירט שחייבים לברך ברכת הלבנה דוקא בלילה, אולם כעת כך נהוג בכל מקום כפי מה שאני רואה בעיני. אם אדם נזדמן לראות את הלבנה בחדושה במשך היום כשהשמש זורחת, האם מותר לו לברך ברכת הלבנה? ואם כבר ראה את הלבנה בין ביום ובין בלילה ומשום איזה סיבה החליט לא לברך באותו הזמן, האם יהיה רשאי לברך למחרת, או שוב לא מפני שכבר ראה הלבנה בחדושה, ושמא נחשב כאילו כבר פספס את הזדמנות לברך באותו החודש?

רבנו פוסק בהלכות תפילה וברכת כהנים ג:ז ׳׳הַמִּתְפַּלֵּל תְּפִלָּה קֹדֶם זְמַנָּהּ לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ וְחוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל אוֹתָהּ בִּזְמַנָּהּ. וְאִם הִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת שַׁחֲרִית בִּשְׁעַת הַדְּחָק אַחַר שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר יָצָא. וְיֵשׁ לוֹ לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת עַרְבִית שֶׁל לֵילֵי שַׁבָּת בְּעֶרֶב שַׁבָּת קֹדֶם שֶׁתִּשְׁקַע הַחַמָּה. וְכֵן יִתְפַּלֵּל עַרְבִית שֶׁל מוֹצָאֵי שַׁבָּת בְּשַׁבָּת לְפִי שֶׁתְּפִלַּת עַרְבִית רְשׁוּת אֵין מְדַקְדְּקִין בִּזְמַנָּהּ. וּבִלְבַד שֶׁיִּקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע בִּזְמַנָּהּ אַחַר צֵאת הַכּוֹכָבִים.׳׳ ובהלכות תפילה וברכת כהנים ג:ו ׳׳תְּפִלַּת הָעֶרֶב אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ חוֹבָה הַמִּתְפַּלֵּל אוֹתָהּ זְמַנָּהּ מִתְּחִלַּת הַלַּיְלָה עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר. ותְּפִלַּת נְעִילָה זְמַנָּה כְּדֵי שֶׁיַּשְׁלִים אוֹתָהּ סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה:׳׳ ובהלכות קרית שמע א:ט ׳׳אֵיזֶה הוּא זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע בַּלַּיְלָה. מִצְוָתָהּ מִשְּׁעַת יְצִיאַת הַכּוֹכָבִים עַד חֲצִי הַלַּיְלָה. וְאִם עָבַר וְאִחֵר וְקָרָא עַד שֶׁלֹּא עָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ שֶׁלֹּא אָמְרוּ עַד חֲצוֹת אֶלָּא כְּדֵי לְהַרְחִיק אָדָם מִן הַפְּשִׁיעָה:׳׳ לפי כל זה, נראה שמותר להתחיל תפילת ערבית לפני צאת הכוכבים, אחרי שקיעת החמה, אם אכן ׳׳תחלת הלילה׳׳ מתחילה מיד אחרי שקיעת החמה. אבל אם התחיל תפילת ערבית לפני צאת הכוכבים ובירך ברכות שמע תחילה וסוף, הלא בירך ברכות לבטלה שהרי הקדים ברכות שמע לפני צאת הכוכבים? אם כן, האם בכונת רבנו לפסוק להלכה כמו שאכן עמרם גאון פסק שאין צורך לסמוך גאולה לתפילה בערבית וכמו שאנו רואים בעיננו שאומרים קדיש בין השכיבנו לתפילת הלחש, ואכן בכונתו בהלכות ברכת כהנים ג:ז בענין הקדמת תפילת ערבית במוצאי שבת לתוך זמן שבת עצמה, שיתפלל ראשון את ׳׳תפילת ערבית’׳ דהיינו מיד מתחיל להתפלל עמידת הלחש בלבד בלי להתחיל בקריאת שמע וברכותיה, ורק אחרי צאת הכוכבים מתחיל לברך ברכות שמע וקורא שמע וחותם בברכות שנתקנו לאחרי קריאת שמע של ערבית? ואם כן, האם מותר לעשות כן במשך השבוע, להתפלל העמידה של ערבית מוקדם יותר, ולאחר מכן לקרוא קריאת שמע עם ברכותיה לפניה ולאחריה ולהפטר?

למה לדעתכם בורא עולם יצר יקום כל כך גדול? קשה מאוד אפילו להבין את גודל החלל, ולא כל שכן את מטרתו, את הסיבה שבגללה החלל נברא כל כך גדול ואפילו בהיות רובו ריק, ורובו כל כך רחוק ממנו בכדור הארץ שלעולם לא יגיע אלינו משם אור, ולא נראה אותו בשום פנים ואפילו לא נדע מה גודלו האמיתי של היקום.

במסכת חולין קלח: כתוב– ׳׳אמר רבינא הלכך עוף טהור שהרג את הנפש פטור משלוח.׳׳ איך עוף טהור יכול להרוג בן אדם? מדובר על עוף טהור שאינו מזומן, לא יען וכויצא בו, או תרנגול קרב.

רבנו פוסק בהלכות ברכות ו:יח ׳׳לָט אָדָם אֶת יָדָיו בְּמַפָּה וְאוֹכֵל בָּהֶן פַּת אוֹ דָּבָר שֶׁטִּבּוּלוֹ בְּמַשְׁקֶה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָטַל יָדָיו. הַמַּאֲכִיל לַאֲחֵרִים אֵינוֹ צָרִיךְ נְטִילַת יָדַיִם. וְהָאוֹכֵל צָרִיךְ נְטִילַת יָדַיִם אַף עַל פִּי שֶׁאַחֵר נוֹתֵן לְתוֹךְ פִּיו וְאֵינוֹ נוֹגֵעַ בַּמַּאֲכָל. וְהוּא הַדִּין לְאוֹכֵל בְּמַגְרֵפָה שֶׁצָּרִיךְ נְטִילַת יָדַיִם:׳׳ אם מותר לכסות את הידים במפה ולאכול פת בלי נטילה, למה במקרה השני שבה האכילו את האדם ושמו את האוכל לפיו בלי שהוא נגע בו עדיין יהיה חייב לטול ידיו?

רבנו פוסק בהלכות שבת ה:א שיש לברך על הדלקת נרות שבת, אולם הברכה הזאת לא מופיעה בתלמוד הבבלי או הירושלמי, או הספרא, או הספרי או התוספתא. רבנו לא כתב שמקור הברכה הזאת היה במנהג. אם אין אנו רשאים לחדש ברכות שלא נכתבו בתלמודים, או בספרא, או בספרי, או בתוספתא, למה רבינו פסק לברך את הברכה הזאת? ולכאורה מה ההבדל בין הברכה על הדלקת נרות שבת לבין ברכת הנותן ליעף כח או ברכת על מצות ציצית, אשר שתיהם לא מופיעות בשום מקור מאלו שנזכרו לעיל ואין לברכם?

רבנו פסק בהלכות שבת ל:ט– ׳׳חַיָּב אָדָם לֶאֱכל שָׁלֹשׁ סְעֻדּוֹת בְּשַׁבָּת אַחַת עַרְבִית וְאַחַת שַׁחֲרִית וְאַחַת בְּמִנְחָה. וְצָרִיךְ לְהִזָּהֵר בְּשָׁלֹשׁ סְעֵדּוֹת אֵלּוּ שֶׁלֹּא יִפְחֹת מֵהֶן כְּלָל. וַאֲפִלּוּ עָנִי הַמִּתְפַּרְנֵס מִן הַצְּדָקָה סוֹעֵד שָׁלֹשׁ סְעֵדּוֹת. וְאִם הָיָה חוֹלֶה מֵרֹב הָאֲכִילָה אוֹ שֶׁהָיָה מִתְעַנֶּה תָּמִיד פָּטוּר מִשָּׁלֹשׁ סְעֵדּוֹת. וְצָרִיךְ לִקְבֹּעַ כָּל סְעֻדָּה מִשְּׁלָשְׁתָּן עַל הַיַּיִן וְלִבְצֹעַ עַל שְׁתֵּי כִּכָּרוֹת. וְכֵן בְּיָמִים טוֹבִים:׳׳ האם יוצא לפי דברי רבנו שלדעתו צריך לומר קידוש על היין פעם שלישית בשבת בראש הסעודה השלישית לפני שנוטלים ידים לאכול לחם? ראינו שרבנו השווה את שלשת הסעודות, ולא פירט שאין לקדש על היין בסעודה השלישית, אלא כתב שיקבע סעודה על היין בלי לכתוב שיש הבדל בתהליך בין שתי הסעודות הראשונות לסעודה השלישית.

רבנו פוסק בהלכות גזלה ואבדה ו:יא ׳׳וְהַמְשַׂחֵק בְּקֻבִּיָּא עִם הָעַכּוּ''ם אֵין בּוֹ אִסּוּר גֵּזֶל אֲבָל יֵשׁ בּוֹ אִסּוּר עוֹסֵק בִּדְבָרִים בְּטֵלִים שֶׁאֵין רָאוּי לְאָדָם שֶׁיַּעֲסֹק כָּל יָמָיו אֶלָּא בְּדִבְרֵי חָכְמָה וּבְיִשּׁוּבוֹ שֶׁל עוֹלָם:׳׳ האם רבנו מבאר במקום אחר מה הם הדברים הנכללים באיסור העוסק בדברים בטלים, או מכאן שכל דבר שלא מדברי חכמה או שלא מביא לישובו של עולם נחשב דבר בטל? נראה לי שהרבה דברים יכולים להיכנס לדין זה, אבל רבינו פוסק בהלכות דעות ג:ג ׳׳המנהיג עצמו על פי הרפואה. אם שם על לבו שיהיה כל גופו ואבריו שלמים בלבד ושיהיו לו בנים עושין מלאכתו ועמלין לצורכו אין זו דרך טובה. אלא ישים על לבו שיהא גופו שלם וחזק כדי שתהיה נפשו ישרה לדעת את ה'. שאי אפשר שיבין וישתכל בחכמות והוא רעב וחולה או אחד מאיבריו כואב. וישים על לבו שיהיה לו בן אולי יהיה חכם וגדול בישראל. נמצא המהלך בדרך זו כל ימיו עובד את ה' תמיד, אפילו בשעה שנושא ונותן ואפילו בשעה שבועל. מפני שמחשבתו בכל כדי שימצא צרכיו עד שיהיה גופו שלם לעבוד את ה'. ואפילו בשעה שהוא ישן אם ישן לדעת כדי שתנוח דעתו עליו וינוח גופו כדי שלא יחלה ולא יוכל לעבוד את ה' והוא חולה, נמצאת שינה שלו עבודה למקום ברוך הוא. ועל ענין זה צוו חכמים ואמרו וכל מעשיך יהיו לשם שמים. והוא שאמר שלמה בחכמתו בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך:’׳ ולפי זה, אם אדם רואה סרט או משחק משחק לוח או מתעסק בדברים אחרים כגון אלו, אולי יעבור על איסור עוסק בדברים בטלים אלא אם כן מתכוון לעסוק בהם ׳׳כדי שתנוח דעתו עליו כדי שיהא גופו שלם וחזק לעבוד את ה׳׳?

האם האפיפיורים בימנו נחשבים רשעים כמו ישוע הרשע שר׳׳י שעליו כתב רבינו בהלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י הלכה א ׳׳אבל מוסרי ישראל והמינים והאפיקורוסין מצוה לאבדן ביד ולהורידן עד באר שחת מפני שהן מצירין לישראל ומסירין את העם מאחרי ה' כישוע הנוצרי ותלמידיו וצדוק ובייתוס ותלמידיהם שם רשעים ירקב.׳׳ ובהלכות תשובה פרק ג הלכה י כתב ’׳מחטיאי הרבים כיצד? אחד שהחטיא בדבר גדול, כגון ירבעם וצדוק ובייתוס, ואחד שהחטיא בדבר קל, אפילו לבטל מצות עשה, ואחד האונס אחרים עד שיחטאו, כמנשה שהיה הורג את ישראל עד שיעבדו עבודת כוכבים, או שהטעה אחרים והדיחם כישוע.׳׳ ובהלכות מלכים ומלחמות פרק יא הלכה י רבנו כתב ׳׳אף ישוע הנוצרי שדימה שיהיה משיח ונהרג בבית דין, כבר נתנבא בו דניאל, שנאמר "ובני פריצי עמך ינשאו להעמיד חזון ונכשלו". וכי יש מכשול גדול מזה? שכל הנביאים דיברו שהמשיח גואל ישראל ומושיעם, ומקבץ נדחיהם ומחזק מצוותן - וזה גרם לאבד ישראל בחרב, ולפזר שאריתם ולהשפילם, ולהחליף התורה, ולהטעות רוב העולם לעבוד אלוה מבלעדי ה'.׳׳ או אולי מפני שאבותם הטעום, האפיפיורים אינם סתם נחשבים רשעים מסיבות אלו? או האם נחשבים כסילים? איך רבנו היה מתייחס אליהם אם בכלל?

רבנו פוסק במשנה תורה הלכות ברכות ג:ט: ’׳עִסָּה שֶׁנֶּאֱפֵית בַּקַּרְקַע כְּמוֹ שֶׁהָעַרְבִיִּים שׁוֹכְנֵי הַמִּדְבָּרוֹת אוֹפִים הוֹאִיל וְאֵין עָלֶיהָ צוּרַת פַּת מְבָרֵךְ עָלֶיהָ בַּתְּחִלָּה בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת. וְאִם קָבַע מְזוֹנוֹ עָלֶיהָ מְבָרֵךְ הַמּוֹצִיא. וְכֵן עִסָּה שֶׁלָּשָׁהּ בִּדְבַשׁ אוֹ בְּשֶׁמֶן אוֹ בְּחָלָב אוֹ שֶׁעֵרֵב בָּהּ מִינֵי תַּבְלִין וַאֲפָאָהּ וְהִיא הַנִּקְרֵאת פַּת הַבָּאָה בְּכִסְנִין אַף עַל פִּי שֶׁהוּא פַּת מְבָרֵךְ עָלֶיהָ בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת. וְאִם קָבַע סְעֻדָּתוֹ עָלֶיהָ מְבָרֵךְ הַמּוֹצִיא:׳׳ יש לי כמה שאלות על פת הבאה בכיסנין על פי הרמב׳׳ם: איזה כמות של דבש, שמן, וכו׳ נחשבת לעשות סתם פת לפת הבאה בכיסנין? האם הולכים לפי איזשהו אחוז של דבש, שמן, וכו׳ שנחשב נגד כמות המים, או פשוט לפי הרגשה בטעם של הדבש, שמן וכו׳ בפת? אם העסה לא לשה בדבש וכו׳ אבל דבש וכו׳ הוספו על הפת, מה דינה? מה נחשב קביעת סעודה? האם נוטלים ידים עם ברכה אם רוצים לקבוע סעודה על פת הבאה בכיסנין?

לרבני האתר: מה תעשו כשיקום בעתיד סנהדרין חדשה ואמיתית מורכבת לפי רוב הסיכויים מרבנים הסומכים ברוב על השולחן ערוך, משנה ברורה, או עוד הרבה פוסקים שחולקים על רבנו או שמקבלים את הזוהר וקבלה ופוסקים אחרים שמעולם לא הייתם מקבלים את דבריהם, ואולי אפילו לדעתכם רבנים שהם מינים, הושפעו מהנצרות, וכו׳. איך תתיחסו להלכות וצוויים של אותה סנהדרין? והאם המשנה תורה של רבנו אז תבטל ותכליתה תהיה מושלמת כמו שרבנו כתב על תכליתו של התלמוד בכתיבתו את המשנה תורה? מדובר על הסנהדרין האמיתית שעתידה לעמוד לעם ישראל בבית הבחירה.

רבנו פוסק במשנה תורה הלכות ברכות פרק י את נוסחם של כמה ברכות שונות שמשום איזה סיבה הרבה אנשים לא רגילים לברך היום (למה לא רגילים לברכם?) . יש לי כמה שאלות על הברכות האלו: כמה זמן צריך שיחכה כדי לברך שוב הברכה על הרואה מקום שעובדים בו עכו׳׳ם, או הרואה כושי, אדם משונה, פיל, קוף, קיפוף וכו׳ וכן שאר הברכות כעין אלו על דברים שפעם היו נדירים אבל היום רואים יותר בהרגלות? או אפילו על דבר שנדיר היום אבל יש יחידים שרואים אותם כמעט כל יום כגון משרת מלך מאמות העולם שרואה את המלך בכל יום? רבנו פוסק על כמה ברכות שרק יברכם פעם בשלשים יום אבל בברכות שהזכרתי ועוד כמה שלא הזכרתי בפרט רבנו לא כותב כמה זמן צריך שיהיה בין ראייה לראייה כדי לברך שוב. בהלכה טו׳ רבינו מזכיר את הברכה על הימים ואחר כך על הים הגדול. מה ההבדל בין הימים לים הגדול? למה הוא מתכוון בשניהם? ובמקומות אחרים במשנה תורה הרמב׳׳ם מיחס לים המלח–– למה הוא מתכוון אז? למה מברכים על בית מרחץ כמוזכר בהלכה כ? האם אפשר לברך את התפילה וברכה שנזכרים בהלכה כא׳ בימנו כשכבר לא הולכים לרופא להקיז דם, אבל כשהולכים לרופא לענינים אחרים?

לפי רבנו הרמב׳׳ם, אם אדם אוכל בשר ואחר כך מקנח את שיניו היטב כדי להסיר את הבשר, האם יהיה מותר לו לאכול גבינה או לשתות חלב מיד אחרי כן בלי לחכות כלשהו?

איפה באגרותיו של רבנו הרמב׳׳ם רבנו כתב שאפשר לפסוק הלכה מהמשנה תורה לא רק לעצמך אלא אפילו לאחרים, בלי לעיין בתלמוד או שום ספר אחר?