דמוקרטיה מדומה
ב"מגילת העצמאות" הובטח לכונן חוקת-יסוד למדינה, שתנחה את ראשי השלטון מה מותר להם ומה אסור להם, כדי לשמור על זכויות האזרח מפגיעה שרירותית על-ידי השלטונות, כנהוג במדינות נאורות.
הנה עברו למעלה מעשרים שנה והחוקה איננה, כי נוח למשטר באי-קיומה – היא תכבול אותו בנוכחותה. כתחליף לה, מחוקק בית-המחוקקים של ישראל ככל העולה על רוחו, בהתאם לצרכיו. ברצותו משנה, ברצותו מתקן. באשר חוקת-יסוד הינה מעל לחוקים ולמחוקקים, אך מגן בה לזכויות האזרח.
הכשלת הדמוקרטיה כיצד
מעקרונות הדמוקרטיה: חופש הדיבור, חופש המחשבה ובחירה חופשית. אך לאור הבחירות בישראל, חש האזרח כי באלה לא תוכל הדמוקרטיה בישראל להתפאר. בשם הלאומיות והדמוקרטיה המדומות, פועלים נגד צמיחת רשימות לאומיות אמתיות ומניחים מכשולים מתוחכמים לרגליה. אחד מהם הוא "אחוז החסימה" האנטי-דמוקרטי, המכוון מעיקרו כנגד הופעת רשימות חדשות המביאות זרמי מחשבה פוליטיים רעננים, שישרתו את האומה את המדינה ואת המרחב. מדוע לא נימָנה עם אותן מדינות מתקדמות החסרות את האחוז החוסם?!
מיליארד ומחצה בוזבזו לבחירות!
בבחירות האחרונות, הוצאו מקופת המדינה על חשבון משלם המסים, למעלה ממיליארד ומחצה לירות לשם קניית דעת הציבור. האם לא די בתעמולת בחירות ברדיו ובטלביזיה, או, בנוסף לכך, חוברת מטעם הכנסת בה יהיו מרוכזים, כל אותם מצעים ודעות של הרשימות השונות, שאגב מרביתן זהות, ותחולק חינם לאזרחים, כדוגמת אותה חוברת-לבחירות שחולקה לחיילים במחנות צה"ל (אגב, רק בצה"ל יכול הבוחר להטיל פתק-הצבעה ביישוב הדעת, ללא מורא וללא גניבת-דעת), ואותן מיליארד וחצי הלירות היו מופנות לחיסול-הפער: לחילוצן של משפחות ברוכות ילדים ממצוקתן, לשיקום ושיפור שכונות העוני במדינה, לבעֵר ולצמצם פערים.
לחצי הממסד המפלגתי
ממסדים אלה הם לרועץ לדמוקרטיה ובולמים את חופש הדעה וחופש הבחירה. כך מדכאים רוב אוכלוסין בעלי אוריינטציה שונה ורעננה. מחלישים אותו באמצעים פסיכולוגיים, בלחצים כלכליים, בפירוד, בזינוב ובקניית מנהיגים. מה שאינו כן כשהמדובר הוא ברשימות בעלות מוצא אירופי.
חלישת יתר של הממסדים המפלגתיים וההזדהות בהכרח של האזרח למפלגה-לממסד – יוצרים את הדמוקרטיה המדומה.
תהום הפעם – נפער
מאז מלחמת ששת הימים, נמנע "אפיקים", תוך כיבוש-יצר מרבי שנבע מאהבת-ישראל ומתוך הרצון לא להכביד על עושי המדיניות בישראל, מלהצביע על תופעות עוול שבאפליה כלפי למעלה מ-60% אזרחים שווי זכויות. כי האמנו באותם נצנוצי-תקווה שרמזו: על קירוב-לבבות, על גורל משותף, על אחדות העם. ומזה על השאיפה לתיקון עוולות העבר, כפי שבאו בדברים שבעל-פה ובכתב מפיהם של רבי-המדינה. הדבר נראה לנו הגיוני ותוצאה שבהכרח, שהניצחון במלחמה הינו פרי מאבק-דמים של כולנו, ולא של שווים יותר או שווים פחות. אך, לצערנו באה המציאות וטפחה באכזריות על פנינו.
אפליה בקליטת-עלייה
התברר לנו, ש"עולי-רווחה" נקראים רק אלה הבאים ממזרח-אירופה-אמריקה, להם ניתנות כל ההקלות בקליטתם ואפילו הם סנדלרים. אך לגבי ילידי-הארץ שעדיין לא נקלטו, או עולים שמוצאם הוא מארצות-המזרח מה שנקרא אסיה-אפריקה, ויהיו אפילו אנשי "רווחה" לפי המושגים של המשטר, בכל זאת הקריטריון לגביהם הוא של עולים מ"ארצות מצוקה". דמינו, שהמערך הסוציאליסטי ינהג אחרת, לפי שצמרתו הם אנשי-חזון, אך לצערנו טעינו.
סילוק נציגי-עדות מהכנסת
למעשה, כל חברי הכנסת הם נציגי-עדות, אלא שהנציגים של יוצאי רומניה, גרמניה, פולניה ורוסיה, חושבים לעצמם, משום מה, שהם שליחי-העם, ורק יוצאי אסיה-אפריקה הם נציגי-עדות. והלא כְּאלה כן אלה, מונו למעשה על-ידי ועדות-מינויים של מפלגותיהם.
בבחירות לכנסת השביעית, אנו עדים לתופעה מעניינת, כמעט כל המפלגות ללא יוצא מן הכלל דיללו את נציגי-עדות-המזרח, חבריהם, ודחקו אותם למקומות הלא-ריאליים ביותר, עד שבמקום עשרים ושלשה נציגים שהיו לעדות-המזרח בכנסת השישית – נכנסו רק שבעה-עשר לכנסת השביעית. לפי זה ניתן לשער, שבכנסת השמינית יֵרד מספרם, על-פי חוקי האריתמטיקה, לשמונה. וכן הלאה. מה שמצער הוא שדווקא ה"טובים" מסולקים, זה אמנם מעניינם של המפלגות, אך לא רק מעניינם, זה גם מענייננו.
כאן חייבים אנו הערה: אין אנו תמימים מלהבין ש"נציגי-עדות" הללו, שלא באשמתם, אינם מייצגים את הבעיות הכאובות של העדות, שהיא בעיה לאומית ממדרגה ראשונה ושווה בחשיבותה לא פחות מבעיית הביטחון, ושהשררה שהם זכו בה ניתנה להם בעיקר כפיצוי על עסקנותם בשורות ולטובת מפלגותיהם, ושימשו "סוס טרויאני" בו הסתנן דינוזאורוס הפער בכל אימתו וכיעורו, והשחית כל חלקה טובה בכל שטחי חיינו, זה למעלה מעשרים שנה. לפי שעצם כהונתם שימשה שמשה סם-הרדמה כנגד השתוללות הפער החברתי במדינה. נוכחותם רצויה לשלטון לפי שיש בה נתינת הכשר למעשה-עוול רבים, הנעשים כלפי עשוקי-מגן במשך עשרות בשנים.
אמת היא שאין רוב נציגים אלה ממבחר האישים שבקרב עדות-המזרח, אך בעצם נוכחותם בשרות המפלגות, שימשו פיתיון לרבבות הבוחרים, שלתומם האמינו שהצטרפות למפלגות הקיימות היא שמביאה למיזוג גלויות. אולי זה טוב מבחינה תיאורטית, אבל הוכח שאין בזה כל ממש. עובדה היא, שהמפלגות הצליחו לא להכניס במצעותיהן שום התחייבות על חיסול הפער. הן לא התייחסו לשום בעיית-פנים בכובד-הראש הראוי. כולן הרבו פטפוט ומלל על "השטחים" "המוחזקים", "המשוחררים", כאילו באמת הם קובעים בעניין ולא גורמים אחרים שאין לנו שליטה עליהם, ואילו שטחי הפנים נשארו מופקרים! כל "הנציגים" הללו לא התריעו על כך וגם אין בידם להתריע אף אם ירצו, כי שכירי מפלגותיהם הם, שהכיסא המוזהב יקר להם מאשר העניין של אחדות-העם האמתית. כי אחדות-עם אמתית לא תתכן כשקיים חיץ-עבה של פער-חברתי מכוון שעכשיו מתנקם גם בהם. ואולי ישנה ברכה בסילוקם, לכל הפחות יתנערו עדות-המזרח מהזיותיהם וידעו היכן הם עומדים. שיהרהרו בדבר במשך ארבע השנים הבאות.
הטיעון "מצב מלחמה"
כנגד כל מעשי העוול ישנו טיעון: "שאנו נמצאים במצב מלחמה" ואין פנאי, כביכול, לטפל בבעיות הפנימיות החמורות, אמנם הוא טיעון נכבד מאד. במה דברים אמורים, שההקפאה במצב תחול על כל הבעיות ללא יוצא מן הכלל וללא הבדל מוצא. אך לצערנו, הטיעון משמש בידי טועניו רק מסווה להגדלת הפער בקצב מזורז ומתחת לאפם של הנפגעים עצמם, וכל כוונת הטיעון הנזכר לעיל אינה אלא להשתיק כל הטוען כנגד האפליה והקיפוח, ולאלצו על-ידי כך להשלים עם הפער בעל-כרחו. כאן מנוצלת "אהבת-ישראל" הטבועה באיש עדות-המזרח לרעתו, ללא בושה. עובדה היא, שהעיתונות מסייעת למשטר האפליה ביודעין, על-ידי שתיקתה והשתקתה של בעיית הפער במדינה, מתוך חשש להגמוניה-ההומוגנית הרצויה לה, שלא תפגע חלילה. אך ספק גדול הוא, אם הם משרתים על-ידי כך את האינטרסים האמתיים של האומה, ובוודאי לא את האינטרסים של כלל אזרחי המדינה.
לסיכום: הפער הולך ומחמיר!
כללו של דבר, הממסד, מהמסד ועד הטפחות, עושה ביודעין להגדלת הפער והוא ימשיך לעשות. הוא לא יפסיק מעצמו. האפליה המכוונת תלך ותחמיר, הפער ילך ויגדל, באין מי שיעצור אותו. הדבר עלול להמיט שואה על כולנו. ישנו חשש סביר, באם לא ירוסן הפער בהקדם, עלול הוא להביא לא רק התפרצויות-זעם וזעזועים חברתיים חמורים. אלא, טומן בחובו סכנה לאחדות-העם במוקדם או במאוחר.
אי לכך, חובה מוטלת על ההוגים והחושבים מכל החוגים והעדות במדינה הזאת, שטובת האומה התחדשותה ואחדותה לנגד עיניהם, לקרוא לפער-המשחית הרף! יש לקום חוצץ, בראש ובראשונה, כנגד ההתדרדרות במדינתם-מדינתנו לטובת כולנו. ויפה שעה אחת קודם. כי בנפשנו ונפש בנינו, כולנו, הדבר!
מאמר זה פורסם לראשונה בכתב-העת אפיקים גיליון לג, חנוכה תש"ל, עמ' 1, 16.
בתמונה: שלט בארצות-הברית שעליו נאמר: אנחנו מחפשים דיירים לבנים לקהילה הלבנה שלנו. דטרויט, 1942.