אור הרמב"ם

רק חמץ בפסח נאסר במשהו (מדרבנן), ולכן, גם אם יש דבר-איסור זעיר בוויטמינים או בתרופות אין להתייחס אליו כלל. כל-שכן שמדובר בדרך-כלל בכדורים שאין להם שום טעם.

כמו כן, גם אם יש טעם לאותם הכדורים, וגם אם מדובר בתוספת משמעותית של דבר-איסור, אם תוספת האיסור לא מורגשת בתערובת – מותר (מין בשאינו מינו בנותן טעם); ובדרך-כלל לא מדובר בתוספת משמעותית, שהרי הוויטמינים מורכבים בעיקר מצמחים מסוגים שונים.

וגם אם אין אנו יודעים בדיוק אם תוספת האיסור מורגשת או לא – ספקא דרבנן לקולא.

לסיכום, כל הדיון הוא בדיני דרבנן, והואיל ודברי האיסור בוויטמינים זניחים מאד ואינם נותנים טעם באיסור, אין צורך בהכשר מיוחד לוויטמינים. למעט בפסח שבו נאסר החמץ במשהו.