עשר הקללות שנתקללה בהן חווה
נשאלתי בעניין המדרש במסכת עירובין (ק ע"ב), והנה הוא לפניכם:
"כל אשה שתובעת בעלה לדבר מצוה, הווין לה בנים [חכמים ונבונים] [...] איני? [האמנם? והלא] [...] עשר קללות נתקללה חוה, דכתיב: 'אֶל הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה' [בר' ג, טז] – אלו שני טיפי דמים, אחת דם נידה ואחת דם בתולים; [וממשיכים לדרוש את הפסוק שהחלו בו:] 'עִצְּבוֹנֵךְ' – זה צער גידול בנים; 'וְהֵרֹנֵךְ' – זה צער העיבור; 'בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים' – כמשמעו; 'וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ' – מלמד שהאשה משתוקקת על בעלה בשעה שיוצא לדרך; 'וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ' – מלמד שהאשה תובעת בלב והאיש תובע בפה, זו היא מידה טובה בנשים. [ראינו אפוא שמידה טובה בנשים שהאשה תובעת בלב, איך אפוא נאמר לעיל במדרש ש'כל אשה שתובעת לדבר מצוה' וכו'?] כי קאמרינן, דמרצייא ארצויי קמיה [אלא, לא שהאשה תובעת בפה ממש, אלא שמתרצה לפניו, מוצאת חן לפניו]. [וממשיכים לתמוה: נאמר שחווה נתקללה בעשר קללות וראינו עד עתה רק שבע:] הני שבע הויין! כי אתא רב דימי אמר: עטופה כאבל [שהיא מכסה את ראשה ומעט מפניה עד מקום השפם כעטיפת האבל], ומנודה מכל אדם [יתבאר לקמן], וחבושה בבית האסורין [שאינה יוצאת ובאה כמו האיש אלא רוב עיתותיה הם בביתה, משום כבודה וצניעותה]. מאי מנודה מכל אדם? אילימא משום דאסיר לה ייחוד? איהו [גם לאיש] נמי אסיר ליה ייחוד! אלא, דאסירא לבי תרי [אסור לה להתחתן עם שני גברים]".
ונשאלתי האם חובת כיסוי ראש לאשה היא למעשה עונש לנשים בגלל חטאה של חווה? ובכן, להבנתי חטאם הקדום של אדם וחווה, אף שהוא איננו כפשוטו, אכן החל באשה ולכן היא נענשה בייסורי ההיריון והלידה וכן בתשוקה לבעל ובממשלתו עליה. ואם נתבונן לעומק נבין, שתשוקתה של האשה לבעל והיותו מושל עליה, נובעים למעשה מכך שהיא זו אשר נכנעה ראשונה ליצרה והכשילה אחריה את הבעל – ובכל תחומי החיים, השלטון והממשלה ראויים להינתן בידי מי שיודע להשליט את שכלו על רגשותיו, ולכן הממשלה נלקחה מן האשה וניתנה לאיש מפני שהוא מסוגל לשלוט ברגשותיו ולפעול מכוח שכלו באופן טוב יותר מן האשה.
מכאן עולה, שאם אשה מסוימת יודעת לשלוט ביצרה באופנים טובים יותר מאשר בעלה, היא זו אשר ראויה להנהיג אותו, וכמו שרמזו חכמים ביחס לאשתו של מנוח שהייתה חכמה ממנו. כמו כן, אם גבר מסוים ידרדר את עצמו לכיווני ההתבהמות ויהיה משועבד ליצרו, וודאי שיהיה ראוי שאשתו תשלוט ותנהל אותו, כי הוא לא מסוגל לנהל את עצמו, ויש כאלה לא מעט.
ולעצם השאלה, ובכן מדובר במדרש ואין ללמוד ממנו הלכה לפיה חובה על האשה לכסות את ראשה ופניה כהתעטפותו של האבל. אולם בהחלט ניתן ללמוד ממנו על מנהגי הצניעות שנהגו בהם בנות ישראל מקדמת דנא, דהיינו ברור שכיסוי הראש לנשים הינו מנהג צניעות קדום מאד שנהגו בו הנשים משחר ההיסטוריה האנושית, ובוודאי משחר ההיסטוריה של עם-ישראל כעם – וראיה טובה מזאת יש במסורת התורה-שבעל-פה על הפסוק: "וּפָרַע אֶת רֹאשׁ הָאִשָּׁה" (במ' ה, יח), וכך נאמר בהלכות סוטה (ג, ט): "ומגלה שיערה, וסותר מחלפות ראשה".